האונס
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 822
האונס
מדיניות הכפיה
אין אדם שאינו חש רתיעה טבעית מכך שיאנסוהו לעשות מה שאינו ברצונו. מושג האונס מקובל בתרבות כשלילי ביותר. אף על פי כן מהווה האונס חלק קבוע בחיי האנושות, ובכלל זה הוא קיים גם במדינות העולם החופשי, שרובן מדינות אונסין בשל העובדה שברובן חוקי כפיה המופעלים כנגד האזרחים והמהווים אונס פעיל שלהם.
חוקי מדינה רבים כפוים באמצעות כוח אלים על אזרחי מדינות העולם; ככאלה הם אינם לגיטימיים מבחינת הצדק והם מהווים הפרה של הסכם יסודי בין האזרח לממשלתו. גם מדינת ישראל היא ממסד מאורגן שלמעשה אינו אלא מלחמת כנופיות המאוחדות נגד האזרח התמים. בישראל חברו לפגיעה באזרח כנופיית חברי הכנסת וכנופייה נוספת של חברי ממשלה, אשר התאחדו עם כנופיות אונס, המתמחות בתחומים רבים ושונים כדי להציק לאזרח, לפגוע בזכויותיו ולחמוס אותו בצורות שונות של אונס.
בעבר רעשה ישראל עקב תוצאות משפט האונס אשר לא נעמו לחלק מן הציבור. שאלה שניסרה אז בעוז ברמה נותרה פתוחה: היה אונס או לא היה? עבור רוב הציבור תישאר, כנראה, שאלה זו פתוחה לנצח, כי על סמך העדויות לא ניתן היה לקבוע בוודאות אם אכן התרחש האונס. המשפט עורר בזמנו ויכוח ציבורי גדול, אשר העסיק רבים. אך בזמן שבו עסק חלק מהציבור בתקיפת השופט והמערכת המשפטית וחלק אחר היה עסוק בהגנתם, תוך כדי אי ודאות לגבי זהות המעורבים במעשה, התרחש בפרהסיה אונס קבוצתי גדול ונרחב אשר על ודאיותו לא ניתן היה לערער ויתרה מכך: הוא נעשה בפרהסיה ושודר בשידור ישיר כמעט לכל בית בישראל: זה היה הדיון שנערך בכנסת אודות התקציב.
במסגרת דיון זה עלו חברי הכנסת, אחד אחרי השני, ובצורה זו או אחרת, תוך הבעת תמיכה או שלילתו בפרט זה או אחר של התקציב החדש, הביעו כולם תמיכה בעיקרון הפושע שעומד ביסוד מדיניות הממשלה מאז קום המדינה: כפייה. כל המעורבים במעשה האנוש היו תמימי דעה – ללא שום הסתייגות – לגבי זכותו של הממשל לשלוח את זרועו לתוך כיסו של האזרח, להפקיע את קנינו ולבזוז את משאביו נגד רצונו.
מדינת ישראל מבוססת על אונס של חלק אחד מאזרחיה על ידי חלק אחר מהם באמצעות תחיקה פושעת הכופה את האזרחים להיכנע למשוגות הנפש של הוגי האינוס. על האונס הכללי אחראים מיעוטים וקבוצות לחץ שונות השולטות בדרכי החקיקה והפעלתם של חוקי המדינה נגד האזרחים. מבחינת הפילוסופיה הפוליטית המודרנית חוקים המופעלים כנגד זכויות האזרחים ורצונם אינם לגיטימיים והם מהווים הפרה של ההסכם הקיים בין האזרח לממשלתו, האמורה לשרת אותו ולא לשעבד אותו.
לעוסקים באונס הציבורי מכנה משותף אחד: ראיית האזרח כקרבן. הם אונסים אותו בסוגי כפייה רבים מספור ומתוחכמים מלתאר, באמתלות ותירוצים שונים, באיומים ושכנועים, בכחש ומרמה. בכל פעם שאזרח נכפה על ידי החוק, הוא נתון למעשה אונס. לעתים רחוקות ונדירות פועל חוק המדינה באמת כמשרת האזרחים, תוך כיבוד זכויותיהם. גם כשהוא פועל כך, כמו במדינות המתקדמות יחסית במערב, משמש הדבר ככסות חיצונית, כתחפושת לטבעו האמיתי של חוק במדינת אונסין.
בשאר ההזדמנויות, אזרחי ישראל נאנסים בפרהסיה לאור היום ותחת כל שיח רענן במשך כל ימות השנה. מן האונס הממשלתי למדו את האונס כמעט כל רשויות האומה, החל מהעיריות והרשויות המוניציפליות, כלה בארגוני העובדים ובארגונים מקצועיים כמו הבנקים. כל אלה עושים יד אחת, מכייסת, על האזרחים שבהם הם מטפלים, במטרה להוציא מכיסיהם עוד ועוד משאבים בתואנות מתואנות שונות. אין פעולה שעושה האזרח בישראל שאין הוא מחויב בגינה בתשלום, בהוצאה או בקנס כלשהם.
שום אונס פרטי איננו עמוק, מחריד ומקיף כאונס קבוצתי עצום זה, המרושש עם שלם, אשר בו אומה שלמה מתענה בסבל של אלימות מתמשכת ההולכת, החודרת לתוך חייהם הפרטיים של כל יחידיה ומשתקת את כל תנועת החיים בה. האונס הכללי הזה הוא תו ההיכר של חברה אלימה, נחותה ופושעת, שבה אין איש יכול לחוש בטוח במה ששייך לו.
רבות שומעים אנו על מכת האלימות והאונס שבה חולים אזרחים יחידים בציבור, אך יש בכך משום התעלמות ואף התחמקות: העובדה שמגיפת האלימות פושה בציבור כאש בשדה קוצים, איננה אשמתם הראשונית של התלמיד אלא של מורהו; האנסים היחידים, הפושעים החולים, האישיים, הנגועים באלימות אינם אלא תוצר סופי, מכאיב, דוקרני וטראגי של רישעות מובנית המעוצבת בחוק של מערכת קהילתית ממוסדת, אשר אונסת את האזרח הישראלי מיום היוולדו ועד מותו לעשות דברים שאין הוא רוצה בהם.
האונס הוא מכת העולם. הוא לא החל במדינת ישראל, אלא נלמד על ידי מקימיה מן התרבות העולמית. הגאולה תבוא לעולם כשיתמו בו מעשי האונס – ובמיוחד כשייעלם ממנו האונס הממוסד על ידי מדינות האונסין. בשל דחייתו המסורתית של העם היהודי את האונס עשוי הדבר להתחיל דווקא במדינת ישראל. אך כל עוד יימשך המצב שבו על כל צעד ושעל בחייו נאנס היחיד בישראל לפעול נגד רצונו, הבנתו, שאיפותיו, השקפותיו ואמונותיו, ימשיך גם עם ישראל במדינתו להיות עם של עבדים משותקים, עלובים, הכבולים לגחמותיו של שלטון עריץ. אין צורך בהשראה רבה במיוחד או בידע גדול כדי להבין ששיטת אונסין כה מתוחכמת ומקיפה, אשר חדורה כל כך בתרבות, יכולה להוביל רק למצב של אומללות, שהיא תוצר של התרוששות הכלל הישראלי מיד גוזליו.