ההר והבית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 880
ההר והבית
מסגדים של גזל
בשנת 638 לספירה כבש הכליף המוסלמי עומר איבן-אל-קטב את ירושלים ובשנת 691 השלים הכליף עבד אל-מאליק את בנית כיפת הסלע. בשנת 701 לספירה השלים הכליף אל-וואליד את בנית מסגד אל אקצה על הר הבית. העובדה שבמקום שנבחר לבניית המסגד על ידי המוסלמים עמד בעבר בית המקדש היהודי נועדה לסמל את נצחונה של דת האיסלם על היהדות, דת האם שלה. אך בדיוק עובדה זו, שאיננה אלא ביטוי מעשי של הרעיון "רצחת וגם ירשת", מציגה את האיסלם כגזלן הסטורי, שכל כיבושיו מבטאים את צדקת הגזלן בעיני עצמו, הרואה את כוח הזרוע כזכות קנין.
ולו רק כדי להדגיש את ההבדל העקרוני הקיים בין זכות הקנין לפי היהדות לבין "זכות" הגזל שאותה הפעילו המוסלמים כאשר החליטו להציב את מסגדם על הר הבית, כדאי לזכור את התעקשותו של דוד המלך על קנין כספי של השטח שנועד לבניית בית המקדש, כדי למנוע ערעור כלשהו על היות המקום רכושו של עם ישראל. בזמן שדוד המלך, שיכול היה לקבל לרשותו את השטח ללא תשלום, עמד על כך שזכות הקנין תכובד - מה שהפך את הר הבית מאז ולתמיד לנחלת העם היהודי – ביססו המוסלמים את החזקתם במקום מאז כבשוהו פשוטה כמשמעה: באמצעות חוזק ידם.
ואין זה מקרי, על כן, שהמסגד שנבנה על הקרקע הגזולה בהר הבית ממשיך להוות מוקד לאלימות רבה גם בימינו, שכן המאמין המוסלמי ממשיך לראות קשר בין זכותו-כביכול על ההר לבין פגיעה ב"כופרים" – ובמיוחד בבני העם היהודי, שברור לו כי טענתם להחזקה במקום היא בעלת משקל. אלימות זו פורצת דרך קבע דווקא כאשר חשים המוסלמים כי יש מי שאינו רואה בעין יפה את התעללותם במקום, כמו בענין החפירות שערכו בו, תוך שהם דורסים ברמה ערכי עבר בעלי ערך נצחי, ומוכיחים שוב ושוב כי גזלנים ושודדים אינם יודעים להעריך את זכות הקנין.
בימינו לא שקט הדיון מסביב לזכויותיהם של יהודים בהר הבית, כאשר מעמדם של המוסלמים בו הולך ומתחזק. זהו, למעשה, הסיכום של נתונים רבים העולים מן האירועים הקשורים בהר הבית, החל מהבעייתיות המתמדת של פוטנציאל האלימות שמבטא מסגד אל אקצה והמשך במגבלות הקבועות שמטילה משטרת ישראל על היהודים המבקרים במקום. הדרך שבה הדבר מוצג לציבור יוצרת את הרושם שהתעקשותם של יהודים לעלות למקום משלבת טפשות פוליטית מסוכנת עם חזון הזוי של דרך משיחית, וכל אלה מחזקים את מעמד הואקף במקום, שמשמעותו נצחון האיסלם על היהדות.
מה שלבני האדם המוסריים, השפויים והרציונליים של העולם אסור לשכוח הוא שהמסגד המוסלמי על הר הבית נבנה במקום כחלק מהצהרה מפורשת על עליונות דת האיסלם וכסמל לכיבושיה שמעולם לא הפסיקו להיות חלק ממטרתו המוצהרת לכבוש את העולם. כדי להבין דבר זה במלוא עומקו יש לראותו מנקודת מבט מוסלמית שכן זו, שלא כמו הנוצרית-מערבית שאנו רגילים אליה, איננה מפרידה או מנגדת בין דת לפוליטיקה; לאור זה ניתן להבין מדוע נהג העולם המוסלמי מאז ומתמיד להקים מסגדים בכל מקום שאותו כבש כדי לציין באמצעותם את נצחונה של דתו. בהתאם לכך מהווה, בעיניים איסלמיות, הבית שנבנה על ההר הגזול לא רק ציון דתי אלא גם ערכי, תרבותי ופוליטי.
סמל לערכים אלה משמש גם מסגד קורדובה, שהוא אחד מהגדולים והמפוארים שבמסגרים שהוקמו באירופה. עשר שנים לאחר השלמת בניית אל אקצה בירושלים, בשנת 748, החלה בנייתו בקורדובה שבספרד של מסגד מפואר, אשר גם הוא נועד להיות מציוני הדרך של הכיבוש המוסלמי בעולם. גם בניה זו נעשתה כמה עשרות שנים לאחר שנכבשה העיר על ידי המוסלמים והיא הפכה לאחת מהגדולות בבירות העולם של אז, לאחר שהמוסלמים גדשוה בלמעלה מאלף מסגדים. דומה הדבר למה שקורה בזמננו בעולם המערבי, המוצף בהגירה מוסלמית. זו, המנצלת לטובתה את האפשרויות שמוענקות לה על ידי חופש הדת המקובל בעולם המערבי, ממלאת את סביבותיה במסגדים. מה שעושה התפשטות זו לחשודה כחלק ממגמת כיבוש העולם המוצהרת של האיסלם מאז היווסדו היא ההצעה לקרוא למסגד שמתוכנן להיבנות במקום בו עמדו מגדלי התאומים בשם "קורדובה"(*).
שלא כמו הקומוניזם, שהסווה את שאיפת הכיבוש העולמי שלו והנאציזם, שחוסל תוך כדי נסיונו להשתלט על העולם, אין המוסלמים נמנעים מלהצהיר במפורש על כיבוש העולם כעל מטרתם. בעיניים מוסלמיות, ההבדל שקיים בין איסלם "קיצוני" ל"מתון" הוא רק מיתוס מערבי מיסטי שאיננו יותר מאשר בגדר של סיוע טאקטי להסוואת העובדה שהמוסלמים עוסקים בכיבוש פעיל של העולם. מבחינה זו אין שום הבדל עקרוני בין החלטתם של הכליפים שהחליטו לבנות מסגד דווקא במקום שבו עמד בית המקדש היהודי לבין התכנית לבנות מסגד במקום שבו עמדו מגדלי התאומים בניו-יורק. בשני המקרים מדובר, מבחינת המוסלמים, ברכישת בעלות באמצעות כוח, שמשמעותה המעשית גזל. ההפרדה שעושה איש המערב בין אלה שהפילו את הבנינים לאלה שחפצים להקים במקום מסגד איננה נחלתם של מאמיני האיסלם, שבעיניהם יש להקמת מסגד במקום זה משמעות של נצחון איסטרטגי.
והדבר משמעותי גם מבחינה ערכית, שכן יש דמיון עקרוני חשוב נוסף בין הקמת המסגדים בהר הבית ובשטח "אפס", שבו ניצבו מגדלי התאומים: ששני מקומות אלה ייצגו את הכבוד לזכות הקנין, שאותו רואים המוסלמים כראוי להתקפה; דבר זה קושר בין ערך היסוד של פעולת דוד המלך שרכש את השטח שעליו נבנה בית המקדש בכסף לבין העובדה שבמגדלי התאומים, שהיוו חלק ממרכז הסחר העולמי, התנהלה פעילות המקדשת את זכות הקנין. במובן זה הכיבוש המוסלמי מסמל בשני המקרים את נצחונם העקרוני של הגזל והאלימות על זכות הקנין, המבוססת על יצרנות. מבחינה זו מהווים המסגדים המוסלמיים בישראל, באירופה או באמריקה מוסדות המקדשים את ערך הגזל.
ולא מדובר רק ברעיונות דתיים "קיצוניים" המנותקים מהמציאות אלא בגישה רעיונית התומכת בגזל כבדרך חיים. את זאת ניתן ללמוד היום הן מכך שרבים הם המוסלמים בעולם שנהנים משירותי הסעד של העולם המערבי-סוציאליסטי ושרבות הן המדינות המוסלמיות התלויות מבחינה משאבית במערב היצרני. במקרה של מדינת ישראל, בולט הדבר שהסיוע שמעניקה המדינה למוסלמים הנמצאים בה – כמו לרשות הפלסטינית – הוא תוצר של חששו של הממשל מאלימותו של השודד המוסלמי. מאמין זה, שלא במקרה, ידע לפגוע בדיוק באותם קדשי ישראל, המבוססים על זכויות הקנין שמערערים על החזקותיו בהם: מערת המכפלה, קבר יוסף והר הבית. אם וכאשר תהיה ליהודים ממשלה יהודית, כדאי שאחד הדברים הראשונים שתעשה זו יהיה להצהיר על זכותו ובעלותו של עם ישראל על קניניו אלה, כפי שהונצחו עוד בתנ"ך, ספר התעודה המוכר על ידי העולם כולו.
(*) הסמליות הפוליטית של הקמת מבני תפילה ברורה לעין כל גם כאשר אין הדת נושא לדיון; את מגדלי התאומים בניו-יורק תכנן האדריכל מינורו יאמאסקי שהצהיר על כך שרצה להביע בתכנונם מחווה לקתדרלה הגותית, כי תכנונו היה אמור להזכיר שני מגדלי פעמונים של קתדרלה. מעניינת, בהקשר זה, העובדה שאחרי שהנוצרים כבשו את קורדובה מידי המוסלמים הם הקימו במקום המסגד קתדרלה.