חמס

 

חמס

 

מצב תרבותי שבו מהווה הגזל יסוד מובנה מתאים למצבו של העולם טרם המבול, שעליו נאמר כי "מלאה הארץ חמס". למאמינים בקיומו של צדק במציאות למותר לציין כי חברה שמבוססת על גזל של חבריה מזמינה לעצמה צרות צרורות. בהקשר זה שומה על אזרחי ישראל, שרובם נחמסים תדיר על ידי ממשלת ישראל, לבדוק את מצבה המוסרי של מדינתם, שכן לא מן הנמנע שחלק גדול מבעיותיה נגרמות בשל הגזל השורר בחוקיה.

בפרשת השבוע, "נח", מתואר המבול ששטף את העולם בדורו של נוח. לפי רש"י, הגזל הוא מה שחרץ את גורלו של העולם לשבט במבול (רש"י: לא נחתם דינם אלא על הגזל). כדי לתאר את מצבו השפל של העולם בזמנו של נוח כותב המפרש כי במלת הכתוב "מלאה הארץ חמס" הכוונה לגזל. מעבר להצגת העיוותים המוסריים הרבים שאפיינו את דור המבול (שלחלק מהם סימנים בימינו) מתמקדת פרשנות מדרשית אחרת בכך שהגזל שבו היה מדובר בדור ההוא היה כזה של סכומים קטנים ביותר, שהמקבילה לו בזמננו הוא קיומם של מסים עקיפים, כמו עמלות, הקטנות מכדי שאדם ימצא את הכוחות לחשבן.

במובן זה נמצאת ישראל מסובכת בגזל פנימי וחיצוני גם יחד, הן מבחינת המיסוי העודף שהיא מטילה על אזרחיה והן מבחינת הקשיים שמטיל עליה האויב; בהקשר הפוליטי בולט בימינו במיוחד הסכסוך בין ישראל לארגון החמס. אם היתה ההסטוריה מהות חיה ניתן היה לייחס לה חוש הומור מקאברי, שכן מה שמתרחש בסביבתנו הפוליטית מנווט במידה רבה על ידי ארגון הטרור האויב שקרא לעצמו בשם "חמס", כנראה מבלי לקחת בחשבון את משמעותה של המלה בעברית. אך עם זאת קשה להתעלם מהקשר המובע בהקשר הנוכחי, שבו מעורב ארגון זה בפשעים חמורים, הכוללים גזל.

למעשה כל אויביו העכשוויים של עם ישראל, מבית ומחוץ. שותפים זה עם זה בכך שהגזל הוא מטרתם האולטימטיבית – גזל ארץ ישראל מידי עם ישראל. במובן זה כל מי ששותף לפעולות של גירוש העם היהודי מארצו הוא איש של חמס, החל מהכוחות הפוליטיים המנשלים את העם היהודי מחזקת אבותיו וכלה באלה המגרשים מתיישבים מבתיהם בתואנות של תכניות שמתיימרות לפגוע ביהודי בהווה למען העתיד. מושג החמס מציין רמות שונות של גזל וגניבה; איש החמס הוא רשע, עושה עַוֶול ואַלים, עֵד חמס הוא עֵד שקר, המעיד עדות שקר נגד אחר כדי להכשילו, וזועק חמס הוא מי שמתלונן עוול שנעשה לו. בספר משלי נאמר "אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו".

אך חוקי מדינת ישראל רחוקים מלהיות נקיים מחמס. על אף ההתאמה שקיימת בין חמס לגזל ולגניבה אין חוק העונשין של מדינת ישראל אוסר על הגזל, אלא על עבירת הגניבה, שיסודותיה דומים. התירוץ המוצהר לכך הוא שעוולת הגזל ועבירת הגניבה הינם חיקוקים שמקורם ההיסטורי הוא במשפט האנגלי. בשל היות מקורם המוצהר של אלה במשפט האנגלי, הקשר שלהם אל המושג ההלכתי הינו קלוש. אך סביר שאין הדבר מצביע על רשלנות או שכחה תמימים אלא על כונה מודעת, הנובעת מהעובדה שמדינת ישראל מבוססת מבחינה משאבית על חמס.

במסורת היהודית דוחים את הגזל בחריפות בהזדמנויות רבות ושונות: חז"ל אמרו ש"השואל שלא מדעת כגזלן", דהיינו אדם שלקח חפץ שלא ברשות הבעלים, אפילו על מנת להחזירו אחר-כך לבעלים, הרי זה גזל". "אמרו חכמים: קשה גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהשיב לו את הגזלה, ואילו הגוזל את הרבים - כגון מוכס הנוטל מס מעבר לקצבה... אינו יכול לפייסם ולהשיב להם מה שגזל מהם, מפני שאינו יודע למי להשיב." בכל אלה חוטאת המדינה, שהכנסותיה מבוססות על החמס הפעיל שהיא מבצעת נגד אזרחיה.

למעשה, סובל האזרח בישראל מצורות רבות של גזל המבוצע בו על ידי הרשויות הרבות, החל מרשויות המדינה וכלה ברשויות המקומיות. מספר עצום של גורמים שולחים ידיהם לתוך כיסו ובכלל זה כל ארגון שנהנה ממעמד מונופוליסטי מטעם המדינה, אשר יכול להרשות לעצמו לחייב אותו בעמלות, החל ממערכת הבנקאות, המשך בועדי איגודים מקצועיים וכלה בועדות החוץ-פרלמנטריות הנהנות ממשאבי המדינה. אלה ואחרים, הממציאים חדשים לבקרים אפיקים וערוצים חדשים של הוצאות משאבי ציבור משתתפים בחגיגת גזל מקיפה המכוונת נגד האזרח – ואף כי קשה לדעת מהו השיעור המדויק של החמס שממנו סובל כל אזרח ישראלי יחיד באופן פרטי, ברור כי מצב השחיתות המוסרית הקיים בישראל עולה ביוקר לעם היושב בציון.

נתונים נוספים