חשבונות של מוות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 890
חשבונות של מוות
אחת הבעיות שישראל מתמודדת עימם כיום היא הצגתה כלא מוסרית בשל העובדה שמספר האנשים שנפגעו על ידה ברצועת עזה עולה בהרבה על מספר הנפגעים בצידה. לצד הטעות האיומה שבעצם המחשבה שכמות מתים גדולה יותר אומרת אוטומטית טרגדיה גדולה יותר, אין מצב ירוד יותר מבחינה מוסרית מאשר זה שבו משווים מוסרית בין פושעים לקרבנותיהם. בימינו נוסף לחיבור בין שני אלה מה שמצייר לנו תמונה אנושית מחרידה אף יותר: זו של הענקת מעמד של עליונות מוסרית לזה שבצידו נהרגו יותר בני אדם, אף כי מדובר בצד התוקפן.
כך, מה שמתחיל בהערכה המוטעית אך הנפוצה כל כך שמתים רבים יותר היא עובדה מעציבה יותר ממתים מעטים, מסתיים במחשבה שיש טרגדיה גדולה יותר במותם הודאי של עשרות רוצחים מאשר באפשרות הירצחו על ידם של יחיד חף מפשע. סוג כזה של עיוות מוסרי יכול להתרחש רק כאשר מבוססים שיפוטיו של אדם על השוואות חשבוניות המנותקות מכל הקשר מוסרי, שבהן אין לוקחים בחשבון את מעשיו של האדם שמת.
נראה שדעת הקהל של היום מוטה על ידי חשבון כזה של מוות, אשר אינו מתייחס כלל להבדלים המוסריים שבין בני אדם צודקים לפושעים. למותר לציין כי אם היתה ההכרעה מסוג זה מבוצעת בעבר על ידי בנות הברית במלחמתם נגד הנאצים והיפנים, הן לא היו מנצחות במלחמה, שכן הנצחון בה הושג בשל השימוש בהפצצות גדולות שהכריעו את הכף בכך שהמיתו מספר גדול מאזרחי המדינות התוקפניות. את העוז המוסרי למעשה מסוג זה שאבו בנות הברית מתוך הבנתן את העובדה שהאחריות למות האזרחים בצד האויב מוטלת על כתפי אלה שפתחו במלחמה הפושעת ולא על המתגוננים מפניה.
אדם צודק יודע כי גם אם פעולת מלחמה שלו שמכוונת לחיסולו של רוצח תביא, תוך כדי כך, למותם של אנשים שנמצאו בסביבתו של הרוצח, היא צודקת, הכרחית ובשום מקרה איננה מטילה עליו את האחריות למותם, אשר נשארת מוטלת על הרוצח. במלחמה צריכה כל האיכפתיות והרגישות לקיומם של חיי אנוש לעמוד לימינו של הצד המוסרי, כנגד הלא מוסרי, יהיה אשר יהיה היחס המספרי ביניהם. אדם בריא ומאוזן החפץ בחיים חייב להיות בו בזמן חרד עד כדי אימה מאפשרות היפגעו של יחיד חף מפשע ואדיש לגמרי לאפשרות מותם של אלפי רוצחים ומסייעיהם.
כל האשמה מוסרית המופנית נגד מי שפעל בהגנה עצמית למניעת רצח, אך פעולתו גרמה שלא במתכוון גם להרג של חפים מפשע (ללא מרכאות), מציבה את המאשימים בצידם של הרוצחים. זהו הדבר שעל ישראל, עמה ודובריה להבין לגבי המבקרים אותם – שבמלחמה הנערכת נגדה מתוך יוזמה אכזרית של פושעים רוצחים, שרואים חיי אדם כערך נחות, כל מי שתומך במלחמתם של הרוצחים או מתנגד לפעולתה של ישראל נגדם, הוא, למעשה, משתף פעולה עם רוצחים.
מודעות מסוג זה להקשר המוסרי המלא של המלחמה הנוכחית צריכה להביא את ישראל לראות את כל מי שמתנגד לזכותה להגן על עצמה באמצעות פעולות תקיפה של ערי האויב – גם אם מדובר באנשי תקשורת, הגות וחינוך שאינם חמושים – כחלק ממחנה אויביה של ישראל. במצב כזה דורש המוסר להכריז מלחמה כנגדם על כל המשתמע מכך.