טעם לפגם

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 934

 

טעם לפגם

על הכשל הקולקטיביסטי

 

בעולם של היום נלחמות זו בזו גישות האינדבידואליזם (היחידאיות) והקולקטיביזם (הקבוצתיות). בזמן שהאינדבידואליזם רואה את האדם היחיד כמפתח לכל מצב פוליטי, מורכב ככל שיהיה, רואה הקולקטיביזם את היחיד האנושי כבעל מעמד זניח ביחס לקבוצה – משפחה, שבט או עם – שאותה הוא רואה כעיקרית. בישראל משלימים זה את זה שני צדדיה של המטבע הקולקטיביסטית בכך שמחד מצדיקים המחזיקים בו את הקולקטיביזם השולט בתודעת אויבי ישראל, הרואה כל אדם יהודי כאיום לקיומו ומאידך הם מוקיעים מבחינה עקרונית את פעולות ה"חיסולים הממוקדים" של ישראל בארץ ובעולם. כמעט למותר לציין כי פעולה זו של ישראל, המכוונת נגד יחידים על יסוד אחריותם לפשעים שביצעו היא ביטוי מובהק של גישה אינדבידואליסטית, המתייחסת לכל מקרה לגופו תרתי משמע.

קשורה לכך היא העובדה שבתוך הסערה האחרונה שהתחוללה בישראל בנושא גניבת מסמכים מסווגים מצה"ל בלטו לעין המתבונן כמה דברים שאף כי ניתן לראותם כמשניים בחשיבותם לא היא: עד כמה שניתן להגדיר את המניע לגניבה זו כאידיאולוגי, מדובר בגישה פוליטית הרואה טעם לפגם בגישת ה"חיסול הממוקד" שבה נוקט צה"ל כלפי אנשי טרור ערביים. כפי שאמרה הגנבת קם, אשר חשפה את "פשעיו" המתועדים של צה"ל, מעידים החיסולים על נקיטת חיילי ישראל ברצח עם...

מעבר לנאיביות ולטפשות המסוכנת שיש בהנחה שמאלנית כאילו-הומניסטית זו, הגורסת שלצורך מלחמה באויב יש לפעול אך ורק באמצעים משפטיים, חושפת גישה זו של השמאל את השקפתם של מאמיניו אשר לפי השקפתם אין הריגה זו בגדר דבר מוסרי. אך למעשה מסגירה התנגדות זו של השמאל לפעולות היירוט של בני אדם יחידים את אי מוסריותו של הקולקטיביזם שבו הוא מחזיק, המתבטאת בהפניית המאמץ המלחמתי לפסים קבוצתיים (קולקטיביים).

בכך חוטא איש השמאל בגישה קולקטיביסטית; הקולקטיביזם, המבוסס על תפיסה קבוצתית של האדם, מחיל על היחיד האנושי את האחריות לפעולותיה של קבוצה שלמה בזמן שההיפך הוא הנכון: מציאותית ופוליטית כאחד, דווקא הגישה האישית, אשר רואה את האדם היחיד כאחראי למעשיו, מטילה רק על החוטא לשלם על תוצאות מעשיו. וזאת בניגוד לגישתם של אויבינו, אשר בגישתם הקולקטיביסטית פוגעים דרך קבע בבני עמנו אשר לא חטאו ולא פגעו באיש ובהם נשים וילדים רכים, על יסוד ההנחה שהם נושאים באחריות למה שלא נעשה על ידם. למול זו גישת האחריות האישית היחידאית היא הגישה הצודקת במציאות ובעולם החופשי זהו יסוד המשפטי והמלחמה גם יחד.

בהקשר של מלחמתה הנוכחית של ישראל, שחייליה מחפשים לפגוע בחייליו היחידים של האוייב החשודים בביצוע פשע או ביזימתו, גישה זו היא המעשית ביותר וגם המוסרית ביותר, שכן היא מכוונת לפגוע ביחיד הבוחר, שהוא מחד הנושא באחריות על מעשיו ומאידך זה שמהווה מבחינה אובייקטיבית את הסכנה בכל הקשר מעשי. לפיכך דווקא הקולקטיביזם, הנוטה לראות את היחיד כאיבר בגוף הקבוצה, מכוון את האדם להימנע מלהגן על עצמו מפני הרוצח היחיד הפועל נגדו וגם מעניק בכך פתח מילוט למבצעי פשעים, כאשר הוא מאפשר להם להיתלות באילן הגבוה של חברתם.

בפתח מילוט רעיוני זה נתקלים אנו רבות במשפטיהם של אנשי טרור, אשר מצדיקים את פעולותיהם בשמה של דאגתם לטובת הכלל ואותו ניסו לנצל אף בכירי ההשמדה הנאצית, אשר טענו בעת משפטם שנערך לאחר המלחמה כי "רק מילאו הוראות". בכך לא רק שהציגו את עצמם פושעים אלה כמשרתיה של האומה המהווה, לפי הגישה הקולקטיביסטית-אלטרואיסטית, את הישות האנושית הגבוהה ביותר, אלא גם ניסו להציג את עצמם כמגשימיו של אידיאל הקבוצתיות, אשר "הקריבו את עצמם למען הכלל" כאשר ויתרו על שיפוטם האינדבידואלי לטובת הקולקטיב.

למי שיאמר שלעתים כופים תנאי המציאות על הצד הצודק במלחמה פעולה נגד קבוצה גדולה של בני אדם יש להשיב כי אמנם נכון הדבר אך הוא מתאים למצבים של חוסר ברירה; יש להבחין בין פעולה הכרחית נגד קבוצה, כמו זו הנכפית על אדם או אומה בעת מלחמה, כאשר הוא איננו יכול לדעת מי מבין חבריה של קבוצה מאיים עליו ואז חייב הוא להפיל פצצה על בית או על מקום ישוב כדי להינצל ולהציל את בני משפחתו או עמו, לבין גישה קולקטיביסטית אשר מלכתחילה רואה את האדם היחיד כזניח ביחס או – חמור מכך – כמטרה לגיטימית; למותר לציין, בהקשר זה, כי גישה זו היא העומדת מאחורי ירי הטרור לתחום ישראל, ואופיינית גם לטרור העזתי והלבנוני כאחד. ולכן בדיוק יש הרבה טעם לפגם בנקיטה בגישה זו על ידי העולם התרבותי, במיוחד על רקע חששו המוצהר חדשים לבקרים לגורלם של "חפים מפשע", "לא מעורבים" ו"אוכלוסיה אזרחית".

הדברים מתייחסים גם לכך שהגישה הקולקטיביסטית כלפי קבוצות ועמים הפכה לחלק ממדיניותן הכללית של מדינות בעולם החופשי, אשר מפעילות אותה גם במצבים שבהם אין היא הכרחית. למשל, העולם החופשי (יחסית) מתארגן לאחרונה לפעולות מניעה שונות של התגרענותה האפשרית של אירן וגם קוריאה הצפונית עומדת על הכוונת מנקודת המבט של החוששים מאיומיהן של מדינות הטרור האלה, המחזיקות באופציה גרעינית. על רקע זה בולט חששו של העולם החופשי מפני ביצועה של פעולה אינדבידואלית שכן זו עלולה להתפרש כגישה אינדבידואליסטית. רוחו של חשש זה היא שגורמת, כנראה, לארה"ב, אשר נכוותה קשות, מעשית ופוליטית, ממדיניותה בעירק ובאפגניסטן, שלא לפעול בלי תמיכתה של קואליציה בינלאומית.

העובדה שארה"ב נאלצת לגייס תמיכה כלל-עולמית אף לצורך פעולה ברורה של הגנה על העולם החופשי היא דוגמה אחת לנזקיה של הגישה הקולקטיביסטית, שכן זו כופה כבר על מדינות את מה שכפתה עד כה על יחידים, כלומר: שלא לפעול מבלי לקבל את הסכמת הכלל. בהקשר זה יש משום נזק חמור ובלתי הפיך לעסקאות החבילה העקרוניות והפשרות המוסריות שאותן נאלצת ארה"ב לעשות כדי להגן על עצמה. דוגמה מובהקת לכך היא שלצורך ריכוז המאמץ הפוליטי הבינלאומי הנדרש להטלת סנקציות על אירן מוצא הנשיא אובאמה לנכון לגייס את סין ואת רוסיה למאמציו.

בהתחשב בכך שרוסיה עדיין רחוקה מלהיות חוף מבטחים לשוחרי הצדק וזכויות האדם בעולם, שלא לדבר על כך שהדיקטטורה הסינית מחזיקה, בפועל, בערכים אנטי אנושיים, יש בשיתוף פעולה זה שלהן עם ארה"ב, המצהירה על החופש כאחד מערכיה הראשיים, עדות לפחת ערך חמור בנושא זכויות האדם בעולם. בכלל, כל קיומן של קואליציות קולקטיביות, שבהן חוברות מדינות חופשיות לעריצויות מעורר גם חשד רב לגבי ההסכמים החשאיים הנעשים ביניהן במסתרים. כי סביר שבהסכמים מסוג זה מוענקים ומובטחים למשטרים מדכאי-האדם עבור הסכמתם משאבים ותמיכה פוליטית, כלכלית וצבאית. לצורך המחשת אי הצדק וחוסר המוסריות הכרוכים בעסקות-חבילה מסוג זה די בהבנת הקשר הקיים בין התמיכה שמקבלת הרשות הפלסטינית, התלויה בתמיכה המערבית, לבין הלחץ העצום שמפעילים היום ארה"ב ושאר מדינות העולם המערבי על ישראל, על אף שביחס לדיקטטורה הפלסטינאית המדכאת את נתיניה באכזריות בולטת ישראל בחופש ובהומניות שלה.

לכאורה נראה שאם בארזים כמו ארה"ב נפלה שלהבת והיא מהססת לפעול בצורה אינדבידואלית ללא הסכמת הכלל לא נותר לישראל המבודדת אלא לשבת בשקט ולצפות שיתקיפוה. אך מאידך, על רקע האורגיה הקולקטיביסטית המתחוללת בעולם נתפסת ישראל כ"ילד הרע" אשר אינו מקבל מרות. זה מסביר מדוע עלולה דווקא מדינת ישראל לעשות את מה שחוששת ארה"ב לעשות ולהנחית מכת מנע על הכור הגרעיני האירני. העובדה שישראל נתפסת בעיני העולם כחשודה ביוזמה מסוג זה נובעת אמנם מכך שנשיא אירן נשא כלפי העם היהודי דברי איום ישירים אך לא פחות מכך מהעובדה שישראל קנתה לעצמה שם עולמי מכובד בתחום הפעולות שבוצעו על ידיה נגד אויביה לאורך שנות קיומה, כשאחת הבולטות בהן היא הפצצת הכור הגרעיני העיראקי בשנת 81.

אך שם זה של ישראל איננו מכובד על ידי הקולקטיביסטים; אלה, אשר רואים בשלילה התנהגות של אדם למען עצמו, רואים כך גם מדיניות פעולה של מדינה. הם מעדיפים התנהגות ישראלית שהחלטותיה אינן מבוססות על שמירה "אנוכית" על אינטרסים לאומיים אלא על לקיחה בחשבון של מה שהם רואים כמטרה חשובה יותר משלומה של מדינה אחת: שלום העולם כולו. כפי שניתן להבין מהתנהגות אנשי השמאל בפוליטיקה, ומה שנחשף גם בפרשת גניבת המסמכים המסווגים מצה"ל, מתביישים הפסוודו-הומניסטיים מן השמאל בתדמית ישראל כאינדבידואליסט המסרב לקבל עליו את הנחיות הקולקטיב הבינלאומי המייצג, לדעתו של הקולקטיביסט הישראלי, את עמדת העולם.

אלא שבעולם של היום מי שמתיימר לייצג את עמדת העולם אינו אלא מי שעורך שיקלול מאוחד של החלטות רוב שמתקבלות באמצעות הליכים פסוודו-דמוקרטיים. אלה, הנערכים בועדות וארגונים בינלאומיים דוגמת האו"ם מעניקים כוח הצבעה שווה הן לנציגיהן של אומות דמוקרטיות וחופשיות ביחס והן לנציגי דיקטטורות. דבר זה מסתכם בהחלטות שאינן מבטאות באמת את עמדת העולם אלא את עמדתם של מנהיגים פוליטיים שבחלקם הגדול משתמשים במנגנונים הפוליטיים שהוקמו על ידי העולם החופשי בכדי לכרסם בו. מטרת המאמצים הפוליטיים שעושים לאחרונה אומות רבות נגד מדינת ישראל במסגרות בינלאומיות מסוג זה מבטא את השימוש שנעשה על ידי מתנגדי העולם החופשי כדי להצר את צעדיו ודרך זה ניתן להבין את המידה שבה מהווה מדיניותה של ישראל אבן נגף למגמה פוליטית זו.

מה שמניע את ארה"ב ועימה את שאר נציגי המערב לראות הישג גדול כל כך בהסכמה הסינית לפעולה נגד אירן אינו רק פרגמטיזם פוליטי בעל אופי שטחי אלא ערך עמוק ומסוכן הרבה יותר: קולקטיביזם. מבחינת הצדק, פעולה על יסוד יחידאי (אינדבידואלי) היא היחידה הצודקת באמת, שכן היא היחידה אשר מכוונת לגרום לאחראי לפשע לשלם על מעשיו. לפיכך המדיניות הקולקטיביסטית מוטעית לא רק בכך שתכוון נגד מי שאיננו אשם אלא בכך שתאפשר לאחראי האמיתי לחמוק מן הצדק.

מדיניות צודקת ומוסרית תהיה כזו שתאתר את האחראים לפשע ותשאף לפגוע בהם. לצורך פעולה זו יש למקד, בהתאם לאפשרויות המעשיות, את המאמצים לתפיסתם או לחיסולם. עם האיום האירני, למשל, שומה על העולם החופשי להתעמת באמצעות גישה אינדבידואליסטית אשר תחיל על הנשיא אחמדיניג'אד, האחראי לאיום על ישראל, תפיסה והעמדה למשפט או, באם לא ניתן להוציא אפשרות זו לפועל, נקיטה נגדו בחיסול ממוקד.

נתונים נוספים