להיות חכם וצודק

 

להיות חכם וצודק

 

האם עדיף להיות חכם על היות צודק? ואולי אין שוני ביניהם? אולי להיות צודק הוא הדבר החכם ביותר שיכול האדם לעשות?

הרבה אנשים מן השמאל - ולא רק - דוגלים בסיסמה שהתפרסמה לפני כשנתיים על לוחות המודעות במדינה כולה לגבי נהיגה בדרכים: "אל תהיה צודק, תהיה חכם". זה שהמציא את הסיסמה לקה בטיפשות או ברשעות שכן מעולם לא היה דבר חכם יותר מלעשות מעשה טוב וכל חכם אמיתי יודע שהטוב הוא תמיד ההשקעה הטובה ביותר וכי המעשה החכם ביותר הוא גם המעשה הטוב ביותר.

אך כדאי להבין שרק חברה שנמצאת במצב של התפוקקות מושגית יכולה להרשות הופעה של הצהרה המכריזה, למעשה, על ניתוק בין חכמה לצדק, שמשמעה שחכמה וטוב "לא הולכים ביחד". מה שגרם להופעתה על לוחות המודעות של סיסמה כזו איננה המצאה של אנשי פרסום אלא זיהויים את העובדה שיש ריק כזה בהכרת המציאות הציבורית.

אלה שהולכו שולל אחרי התרמית העתיקה שהפרידה את מה שטוב ממה שחכם עוד מאז אפלטון יהיו אומללים אם ינסו בחייהם להיות חכמים מבלי להיות טובים - אך כל מי שמנסה להפעיל את העיקרון הזה כשוט על גבם של האחרים ומתרגז כאשר איננו מצליח לשכנעם להיות רעים וחכמים שותף לפשע; פשע זה הולך גדל ומתמסד בתרבות מאז מקיאוולי, מורה העולם לתככים פוליטיים, ובימינו קוראים לו ריאל-פוליטיקה.

הריאל-הפוליטיקה של היום, שהיא, למעשה, הודאה בכך שהרע עולה בכוחו על הטוב, אינה אלא מקיאווליזם צרוף שבא בחסות שמלת הפרגמטיזם. כך היא גם מערכת היחסים של הממשל הישראלי עם אש"ף, אשר מבוססת על הכרה בכוחו (הפוליטי, לא הפיזי) העדיף של הרוע. עם זאת, בזמן שניתן לסלוח, במידת מה, לאנשי הממשלה, חברי הכנסת ושאר אנשי הציבור מכיוון שהם שוטים ובורים ואינם מסוגלים להתמודד עם ערמומיותם של חיות היער האכזריות אשר עימם הם חושבים לשבת כשבת אחים, אין סליחה ומחילה לאנשי הרוח המצדיקים זאת. אלה, שלא כאחרים, יכולים לראות את הקשר שבין חומר לרוח ואת משמעות פעולות הממשלה והשלכותיה הרצחניות של מדיניות ישראל היום.

והדברים אמורים גם כלפי מדיניותה של אמריקה, מדיניות צינית אשר היא מחד אדישה לסבלם האמיתי של הנבזזים במקומות שונים בעולם – ובעיקר זה של אזרחי ארה"ב, אשר רכושם מועבר באופן קבוע לעריצי מדינות העולם השלישי בתירוץ של סעד נוצרי. מערכת הלחצים הכלל-עולמית אשר מופעלת על ידי מחלקת המדינה על מדינות דוגמת ישראל ושיתוף המגמות בין הפקידים, משני הצדדים, הסוברים כי פעולתם חכמה, מעידים כאלף עדים על המידה שבה הם מעדיפים את החכמה על הטוב ועד כמה הם מעוניינים, בהכרה מלאה, לא להיות – אף לא בטעות – צודקים.

נתונים נוספים