סכיזופרניה איסלמית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 834
סכיזופרניה איסלמית
פיצול אישיות הוא המאפיין היום את גישתו של האיסלם הקיצוני לתרבות העולם החפשי. סתירה אפיינית למצב הפוליטי של היום היא, מחד, הצגתה המתמדת של ארה"ב, מנהיגת העולם החפשי, כאילו היתה השטן בהתגלמותו – ומאידך התשוקה הבלתי מוגבלת שמגלים שונאים אלה כלפי מה שמייצג יותר מכל את ערכיה של התרבות האמריקאית: הדולר.
האיסלם הקיצוני והשמאל העולמי האנטי-קפיטליסטי שותפים בגישתם הסכיזופרנית לאמריקה - בשנאתם לתרבותה מחד ואהבתם לכספה מאידך.
אויבי אמריקה מבטאים את יחסי השנאה-אהבה שלהם כלפי כמעט כל מה שמייצג את התרבות האמריקנית, ובראשם דרך החיים האמריקנית, המאופיינת באידיאולוגיה של שוק חפשי. אך יחד עם כל שנאתם המוצהרת לשיטה הקפיטליסטית, הם אוהבים את פירותיה, המגולמים על ידי הדולר האמריקני.
"סכיזופרניה" זו שלהם מצביעה על כך שאין הם רואים קשר בין העץ לפריו – בין העקרונות הקפיטליסטיים שעיקרם חופש, יזמה ויצרנות, לבין התוצר, שהוא העושר המבוטא במטבע האמריקני ובמה שהוא יכול לקנות בארה"ב.
שותפות השנאה וההרס
האיסלם הקיצוני, הרואה את אמריקה כאוייבתו, רואה את העולם כמחולק לתומכי איסלם ולמתנגדיו. שמאל וימין הם, מבחינתו, תוצר של חלוקה לא רלוונטית. זו הסיבה לכך שההתנגדות האיסלמית למערב מבוססת בדרך כלל על המאבק הדתי. ההתקרבות הגדולה ביותר של האיסלם לתיאוריה פוליטית מערבית היא זו שעשו חוגי איסלם קיצוני – במיוחד אנשי הטרור שביניהם – אל היסוד השמאלני-אנרכיסטי במערב. הסיבה הראשית לכך היא הצהרתם של תומכי האנרכיזם על שאיפתם למוטט את הממסד המערבי ועל אי הכרתם בתכונה חיובית כלשהי של התרבות המערבית. השנאה לארה"ב, הכלולה במצע האנטי-קפיטליסטי שלהם, משלימה את המשותף לאיסלם ולשמאל.
לפיכך, כשתכליות האיסלם בראש מעייניהם, ולהט החרב המתהפכת בנפשם, מלקטים אבירי האיסלם מכל המוצע להם על ידי המערב, ואינם בוחלים אף באימוצה של היוזמה הפרטית, אם וכאשר היא עולה בקנה אחד עם מטרותיהם.
יזמה פרטית איסלמית...
האיסלם הקיצוני מצהיר על שנאתו לאמריקה בכל הזדמנות, אך אין הוא בוחל בפירות תרבותה. מול הקולקטיביזם הפראי, שמציגות ההפגנות הדתיות ומעשי הרצח ההמוניים האיסלמיים, בדרך הממחישה כי ליחיד האנושי ולזכויותיו אין באיסלם משמעות – נוקט האיסלם, כשזה מתאים לאיסטרטגיה שלו, ביוזמה פרטית.
על סוג כזה של יוזמה פרטית איסלמית סיפר לנו איתן עמית ("ידיעות אחרונות" 7.3.06):
ארה"ב: איראני דרס סטודנטים באוניברסיטה
"צעיר בן 22 פרץ לקמפוס של אוניברסיטת צפון-קרוליינה עם ה"וואן" שלו ופצע תשעה סטודנטים. הצעיר: "רציתי לנקום על מוות ורצח של מוסלמים ברחבי העולם".
מציין איתן עמית כי "...טרי אזהר בילה את מרבית שנות חייו בארה"ב. בדצמבר סיים לימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה".
מכך ניתן ללמוד שיעור מאלף על הקולקטיביזם האיסלמי; זה הצליח לגבור על האינדבידואליזם האמריקני בנפשו של האירני הצעיר; בעימות בין שתי הגישות גברה הגישה הקולקטיביסטית, כשהצליחה להביא את הצעיר (שבכתבה לא נמסרה אזרחותו) לפעולה של יוזמה פרטית איסלמית, על יסוד האמונה שפגיעה בסטודנטים בקמפוס בארה"ב תהווה נקמה על "מוות ורצח של מוסלמים ברחבי העולם".
פשע ההשתייכות הקולקטיבית
לאיש המערב גובלת גישתו של הצעיר בטירוף, אך יוזמתו הפרטית לביצוע רצח מבוססת על "שכל ישר איסלמי". לפי גישה זו, אין בנמצא "חפים מפשע" – וקל וחומר אם מדובר במי שהוא חלק מן הקולקטיב המבצע פשעים נגד הקולקטיב שעימו הוא מזדהה. ברוח זו, כל אמריקני, בלי קשר לגילו, מינו, מצבו החברתי או אמונותיו ורעונותיו, חוטא בפשע ההשתייכות לקולקטיב האמריקני, שכן קולקטיב זה הוא הקולקטיב האוייב לאיסלם, בתוקף ה"פשעים" שהוא מבצע (לפי האיסלם הקיצוני).
בחברה המבוססת על אינדבידואליזם קשה לאנשים לתפוס כי על פי האיסלם, שמאמיניו נוקטים במעשי רצח קולקטיביים של חפים מפשע על יסוד השתייכותם הקולקטיבית, אין מעמד היחיד מספק "הקלה בעונש".
מהכתבה בענין ההתנקשות בקמפוס ניתן ללמוד על השקפתה ודרך חשיבתה העכשווית של הקבוצה המתנגדת לקולקטיביזם האיסלמי: זו "מארגנת הפגנת מחאה נגד המעשה" והעומדת בראשה אמרה: "כאשר פוגעים בחפים מפשע על רקע של הפצת דעות מדובר חד משמעית בטרור."
זהות הפושע הקולקטיביסטי
היא טועה; אין סיכוי שאיסלמי הקולקטיביסט, גם אם ניצל את האפשרות האמריקנית ליוזמה פרטית למטרותיו, נשאר בצד הקולקטיביסטי ואינו תופס את הענין של "חף מפשע" יותר משתופס אותו מחבל מתאבד הרוצח תינוקות. מבחינתו של האיסלמיסט, אין לשפוט את התינוק ברוח המערב, כ"חף מפשע". מבחינתו, כל אמריקני, בלי קשר למעשיו הפרטיים, הוא פושע בתוקף היותו איבר בקולקטיב פושע.
ערך חיי היחיד
הבנת גישה זו היא הכרחית למי שחפץ להבין את הקלות הבלתי נסבלת שבה נרצחים בעולם המוסלמי בני אדם. קלות זו באה לידי ביטוי בגישת המוסלמי לחיי אדם, גישה המופנית על ידו ללא משוא פנים לבני דתו ול"כופרים" גם יחד. לאחרונה שומעים אנו שוב ושוב על גילויים של קבוצות בני אדם שהוצאו להורג בעירק, שלא לדבר על מעשי רצח המוניים תוך מעשי טרור – וחטיפות.
החטיפות, במיוחד, אשר לצידן תביעות סחיטה אולטימטיביות והוצאות מפלצתיות להורג, ממחישות את העובדה שאם יש בכלל קיום למושג ערך חיי היחיד באיסלם, הוא שמור למחיר שאותו יכול החוטף לקבל עבור חיי בני ערובה.
האיסלמיסט כפרגמטיסט
האיסלמיסט הוא פרגמטיסט, המנצל למטרותיו את כל מה שיכול, לדעתו, להועיל לו – והוא רואה את התרבות המערבית והישגיה כמכשירים למטרת מלחמתו בה.
האיסלם מנצל את כל אשר הוא מוצא תחת ידו כדי לחבל באויבו (או, יותר נכון, את מי שהוא רואה ככזה, שהוא תמיד מי שאינו נראה לו כעומד לצידו). הוא אינו מראה סימנים לכך שהוא מבחין בין חופש לכפיה – ולכן הוא גם אינו לומד דבר מההבדלים העקרוניים שבין מדינות כפיה דיקטטוריות לבין מדינות חפשיות; איש לא שמע לאחרונה על מחמאות כלשהן שחלקו מנהיגים איסלמיים למדינות לא איסלמיות – וסביר שאיש גם לא ישמע על צורה כלשהי של הבעת תודה או הכרת טובה של מוסלמי ללא-מוסלמי אשר סייע בידו.
האיסלמיסט, הרואה את עצמו כמגשים תכנית האל בעולם, רואה את המערב כמקור חינם שהעניק לו אל זה לצורך סיפוק מאווייו וצרכיו. הוא גם בשום פנים לא מזהה את ההישג הטכנולוגי של חברה זו כביטוי להצלחה כלשהי בעולם. אם בכלל, יניח המוסלמי הקיצוני לעולם ללמוד ממנו, אך לא ירשה לעצמו להודות בעליונות כלשהי של המערב עליו – כולל העליונות הטכנולוגית הברורה לכל.