על כס המשפט הציבורי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 852
על כס המשפט הציבורי
המשקל המעשי של דעת הקהל
ברור לכל בעל שכל ישר כי צו המעצר שהוצא בבריטניה נגד שרת החוץ הישראלית לשעבר בגין אחריותה האפשרית לפשעי מלחמה כביכול שבוצעו על ידי צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" אינו מהווה איום של ממש מבחינה משפטית. כשמשפטנים רציניים מתבקשים להתייחס לסוגיית פעולות צה"ל בהקשר הקוד האתי המוסכם במערב לגבי פעולות צבאיות הם מציינים כי מבחינה משפטית לא קיימת עילה אמיתית להאשים בגינה את ישראל וצבאה; זה ברור כי בפעולות שנקטה ישראל במבצע "עופרת יצוקה" לא חרג צה"ל מכללי הצדק הבינלאומי, שלא לדבר על כך שכל המבצע בוסס על הגנה עצמית תגובתית, שהיוותה מענה למתקפה מצדו של ארגון החמאס.
במיוחד נוגע הדבר לבעיית הפגיעה באוכלוסיה אזרחית, שלצורך הימנעות ממנה עשתה ישראל מאמצים מיוחדים שאפילו סיכנו את לוחמיה שלה. מבחינת מכלול ההיבטים החוקיים והמשפטיים המעורבים במהלך הישראלי, יוצאים מדינת ישראל וצבאה כחפים מפשע בנושא זה, שלא לדבר על כך שכל בעל שכל ישר מכיר בחוסר האפשרות המעשית לביצוע פעולה צבאית שתהיה "נקיה" לחלוטין מפגיעה באוכלוסיה אזרחית, במיוחד לנוכח העובדות המוכחות של פגיעת החמאס באוכלוסיה האזרחית הישראלית מחד וניצולו את האוכלוסיה האזרחית בצידו לצרכי לחימה מאידך.
אז מה, אם בכלל, הבעיה של צו המעצר הזה, שנראה שאין לו שיניים?
הבעיה היא הדבר האחד שישראל לא לקחה בחשבון – ושגם אם היתה מתחשבת בו זה לא היה עוזר לה: שהיא איננה נשפטת על ידי שופטיה המקצועיים של אנגליה אלא על ידי הציבור האנגלי. באופן מדויק יותר: על ידי ציבור גדול של מבקרי-כנסיות המשוכנע כי העם היהודי הוא גורם לא מוסרי ואשם ברדיפת בצע, אכזריות ורצח ילדים עוד הרבה לפני קיומו של משפט.
ציבור זה הוא הציבור האמיתי שאליו פנו יוזמי התביעה נגד ישראל, ואשר אליו מכוונים כל אלה שנלחמים נגד ישראל בעולם של היום. מתוך הבנתם את עקרונות האנטישמיות המערבית היסודית הקיימת בתודעותיהם של מאות מליוני בני הנצרות החיים בעולם המערבי, הבנה מוסכמת שהיתה גם ברשותם של חיילי גרמניה ששעטו בעולם כולו תוך הפצת האידיאולוגיה הנאצית. אויביה של ישראל משתמשים במסגרות משפטיות וחוקיות כדי לפגוע בכל תנועה ישראלית או יהודית בעולם של היום. כל החרמה אקדמית של מרצים ישראליים או סימון מוצרים ישראליים ככאלה שאין לקנותם – בין אם היא מצליחה או לא מבחינה מעשית – מטילה את משקלה על כף דעת הקהל העויין את ישראל.
אויבי ישראל, המודעים למעמדה הרעוע של ישראל בעולם המערבי, לא יצרו לאחרונה את השם הרע שיש לעם היהודי בעולם הנוצרי והמוסלמי – הם משתמשים בקיים מאז נכתב ספר ה"ברית החדשה". מאות רבות של שנים היו לכהני האנטישמיות הנוצרית כדי להנחיל את שנאת היהודים וללמד את נכליהם להמוני קרבנותיהם הרגשניים – והתהליך מעולם לא נפסק. לא כל עוד ממשיכים ללמד את ילדי העולם המערבי את עלילת הדם שהחלה בהריגת ישו, ממשיכה ברצח ילדים למטרת אפיית מצות ומסתיימת בהריגת ילדים פלסטינים. בכל אלה וברבים אחרים יש משום הוקעה מחזורית של העם היהודי, אשר מועצמת על ידי גורמים פוליטיים הבוחשים בקלחת השנאה לישראל.
גורמים אלה, האחראים לתביעות המוגשות נגד גופים ישראליים פוליטיים, עסקיים ואחרים במסגרות משפטיות שונות בעולם המערבי, אינם פונים באמת לערכאות המשפטיות של המדינות שבהן הם מוציאים לפועל את זממן; הם פונים אל דעת הקהל. בעשותם זאת הם מתבססים על ההבדל שבין המשפט הציבורי למשפט הממוסד.
על יסוד ידיעתם של אויבי ישראל את היחס שבין הדרך, המהירות והשטחיות שבה נוהג הציבור המערבי לקבל ולהסכים עם כל האשמה המופנית נגד העם היהודי ומדינת ישראל לבין ערכים אלה בעולם המשפטי הממוסד, יודעים הם שנקודות הזכות שאותן יקבלו מהציבור יהיו רבות בהרבה מאלה שיוכלו להשיג מבית משפט אמיתי. יודעים הם כי למעשה מורכב רובו של הציבור מבני אדם חסרי השכלה משפטית, ושרובם של שופטים חובבים אלה, לא זו בלבד שאינם בני אדם משכילים שלמדו במוסדות אקדמיים משפטיים רציניים, אלא שהם, המהווים את לב דעת הקהל, עוסקים בשיפוט רגשני, מוטה ומושפע מהנחות קדומות. בנוסף לכך מהווים שופטים אלה, במיוחד בעולם הדמוקרטי המערבי, חטיבה אנושית בעלת משקל והשפעה גדולה על נבחרי הציבור. למותר לציין כי אלה האחרונים אשר מחוייבים בהחלטותיהם לבוחריהם לא יעדיפו, אם וכאשר יעמדו בפני הברירה, את השופט המקצועי, האובייקטיבי, על פני השופט המשלם את משכורותיהם.
לפיכך, טוב יעשו מנהיגי מדינת ישראל, צבאה ודמויות המייצגות את העם היהודי אם יקחו בחשבון את כס המשפט הציבורי כמערכת המשפטית שלמולה עליהם להתמודד בהחלטותיהם. במקום לפסול על הסף את גילויי האנטישמיות הגסה של המוסלמים, כדאי שילמדו את יסודות שנאת ישראל כדי לדעת איך להתגונן למול פני הסכנה הנשקפת, למעשה, לכל יהודי או ישראלי בעולם של היום.
בהקשר זה יש לראות מוסדות בינלאומיים שמרכזיהם במערב, כמו האו"ם, בית המשפט הבינלאומי בהאג, או ארגוני שמאל וכאלה המתיימרים להגן על זכויות האדם, ככאלה שרק במקרה הטוב יכולים לייצר ולספק משפט צדק. על אזרחי ישראל ובני העם היהודי לדעת כי גם אם מצליח מוסד מערבי להגיע לשיפוט אובייקטיבי, כזה המבוסס על אמת עובדתית, שכל ישר וצדק אובייקטיבי – אין לפסק הדין שלו כמעט שום משמעות יישומית למול כובד משקלו של המשפט הציבורי.
זוהי הסיבה העיקרית לכך שבבית המשפט של דעת הקהל העולמית הולכת ישראל ומפסידה קרב אחר קרב, גם כאשר ברור כי אין היא אלא קרבן של תוקפנות ארוכת שנים. בהקשר זה ראוי גם לשים לב לכך שבעוד שמעמדה של ישראל בעיני הפוליטיקה העולמית הולך מדחי אל דחי מתחזקים קולם, מעמדם וטענותיהם של אויביה, שמאז קומה נלחמים נגדה ומקיזים את דם אזרחיה.
הבנת שליטתו בכיפה של המשפט הציבורי והשפעתה המכריעה של דעת הקהל על כל מסגרת משפטית מקצועית ממוסדת הקיימת בעולם של היום היא תנאי מוקדם ליצירת שינוי עתידי של המצב; ההישג שבהבנה זו יהיה, קודם כל, בידיעה שאל לה, לישראל, לנסות ולשכנע בצדקתה את חלק העולם שחורץ את דינה על יסוד תביעות, האשמות והוקעות חסרות יסוד. בהקשר זה על ישראל לסרב לשתף פעולה עם מגמה לא צודקת המופעלת נגדה. דבר זה יחסוך ממנהלי המדיניות שלה מאמצים רבים והוצאתם של משאבים רבים הגובלת היום עם סיכון חיי חייליה, אזרחיה והפקרתם. בשלב מאוחר יותר, אם וכאשר יימצאו לכך המשאבים הראויים, יבינו אנשי המשפט והצדק האמיתיים בעולם ובישראל כי דווקא מצב רעוע זה של הצדק פותח אפשרויות לפני מערכת משפט של צדק אמיתי.
והלוואי ותהיה ישראל, בשל כך, המקום הראשון שבו יוקם בית משפט בינלאומי צודק.