שחיתות?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 983
שחיתות?
חיידק מושחת העומד לפני קריסה – כך קרא אחמדיניג'אד למדינת ישראל בערב יום הזכרון לחללי צה"ל. אך כישראלים המאזינים לדברים אלה בתקשורת סקרנים אנו לדעת מה בדיוק היתה המלה שאותה תרגמו באזנינו אנשי התקשורת ל"מושחת", שכן השימוש במושג זה הוא בעייתי ביותר. הדבר נובע הן מכך שניתן לכנות באמצעותו תופעות שונות לגמרי בהתנהגות האנושית והן – ואולי בעיקר – מכך שמה שנחשב לשחיתות מוסרית בארץ אחת יכול להיות מוערך כמעלה מוסרית בארץ אחרת. דוגמה מובהקת לכך בימינו היא שאיפתם של בני אדם יצרניים לעשיית רווחים, המקנה להם עושר וכבוד בעולם החופשי, אך מוקעת כרדיפת בצע וחומרניות על ידי קומוניסטים ומוסלמים.
הקשרים פוליטיים שונים רואים באורח שונה זה מזה את הפעולה שתיחשב למושחתת. בזמן שבמשטרים קומוניסטיים רואים אלה המחזיקים באידיאולוגיה השלטת את כל היבטיו של הקפיטליזם כביטוי לשחיתות המנוגדת לטבע האדם יש בעולם המערבי רבים הדוגלים בקפיטליזם כשיטה המבטאת את ערכיו הנאצלים ביותר של האדם, שבהם חופש, יצרנות וזכות הקנין. וזו, כמובן, גם הסיבה לכך שמשטרים שבהם אין זכויות האדם מכובדות, אשר מוצאים לנכון להוקיע את היחס המערבי לעושר כמבטא שחיתות אנטי-אנושית, "מצטיינים" בדלות ובבריחת כוחות יצרניים.
ומה יכולה היתה להיות, אם כך, כוונתו המדוייקת של נשיא אירן בגנותו את ישראל? ייתכן שבדיקת העובדות תגלה שמה שגרם לו לראות את ישראל כמושחתת ייראה לנו, כאזרחיה, דווקא להיפך. אולי מנקודת מבטו של העריץ המוסלמי הקנאי, שהחופש היחיד שקיים בארצו הוא החופש שיש לשליטים לפגוע בזכויות האדם של נתיניהם – החופש היחסי שקיים בישראל הוא המעיד על שחיתותה כמו, למשל, החופש שמתיר החוק הישראלי לאשה ללכת ללא רעלה...
בכל מקרה, הערכים השולטים בארץ הם הקובעים את מה שייחשב על ידי אנשיה כשחיתות. בנושא זה יש יחס מסוים בין חוקי הדת, המוסר והמדינה; בזמן שבמדינות בעלות אופי דתי מובהק, כמו אירן, יש התאמה מלאה בין החוק הדתי לחוקי המדינה אין הדבר כך במדינות אחרות בעולם. במדינה כמו ישראל מחייבת בחינה אובייקטיבית של נושא השחיתות להתייחס בדרך מיוחדת לקיומו בנושא זה של הבדל בין מה שנתפס כציבור כשחיתות מוסרית למה שמהווה שחיתות מבחינה חוקית. עם זאת, דבר היותה של ישראל סוציאליסטית-ריכוזית בחוקיה נמצא בהתאמה לערכי המוסר שאותם מנחילה המדינה לאזרחיה. מבחינה זו מתבטא הדבר ביחס של איפה ואיפה שיש בהתייחסות האזרח כלפי המגמות בעניני הציבור; יחס זה מתבטא בכך שבזמן שבו שאיפתו של אזרח יחיד להשיג ערכים למען עצמו שנויה במחלוקת מבחינה מוסרית ולכן יכולה להחשידו כלא-מוסרי, יש למי שמייצג את המדינה המחאה פתוחה מצידו של האזרח לביצוע כל פגיעה בזכויות האדם שתיראה מוצדקת בעיניו.
כתוצאה מגישה זו תיחשב בישראל לשחיתות כל חשיפה של פעולה אישית של יחיד אשר ביקש לעשות למען עצמו, אך פעולה שתיעשה על ידי איש ציבור למען החברה תהיה נקיה מבחינה זו. דבר זה יהיה נכון גם במקרה ש"המושחת" לא גרם נזק לאיש וה"בלתי מושחת" נכשל בנזקים עצומים שהביא על בני אדם אחרים. דוגמה מובהקת לכך היא, למשל, מה שמאפיין את שרשרת השחיתויות הארוכה שנחשפת בימים אלה במערכת הפוליטית הישראלית, כאשר נתגלו המשאבים הרבים שנתגלגלו לכיסיהם של בעלי משרות, ממונים ומעורבים אחרים. אך לעומת זאת לא יהיה כל חשד בשחיתות כלפי החלטותיהם של שרים ממונים אשר במחי יד יעבירו מיליארדי שקלים שישדדו מכיסיהם של משלמי מסים קשי-יום לכאלה המוגדרים כ"נזקקים", גם אם הם מוסדות עתירי ממון...
אף כי לא קיימת בישראל התעלמות מהצורך האנושי של אדם לספק את צרכי קיומו, מקובל בחברה הישראלית להניח כי ככל שאדם נאצל יותר כך הוא גם עני יותר. למעשה, בשל היותו של עוני עדות ליושר בעיני רבים, הרי כל עוד אין רכוש פרטי רשום על שמו של נבחר ציבור יש לו חסינות מפני חשד בשחיתות כלשהי, גם אם הוא מכלה ממון רב בהוצאותיו. לפי אמת מידה זו, המקובלת בין המחזיקים ברעיונות הפועליסטיים במדינת ישראל מאז ומתמיד, מצביע כל קיום של רכוש פרטי של איש ציבור על שחיתות פוטנציאלית ואילו חיים צנועים שבהם אין מקום לעושר מסוג זה מהווים, בעיני השוטים והתמימים, עדות לקיומה של מוסריות עילאית. זו, כנראה, גם הסיבה לכך שמנהיגי התנועה הפועלית בישראל - ודוגמה לכך היא דוד בן גוריון - מצאו להם לנכון להתגורר בקיבוצים, שסימלו את טוהר המידות בעצם העובדה שנעדרת מהם הרכושנות בהיעדרו של הרכוש הפרטי.
מדברים אלה עולה שמבחינה אובייקטיבית השחיתות הגדולה ביותר שקיימת בישראל היא השחיתות שקיימת בעצם הגדרתה זו של שחיתות, שבה כל מי שעושה למען עניניו הוא מושחת ואילו כל מי שעושה למען החברה איננו כזה. ביחד עם היעדרן של אמות מידה אובייקטיביות אמיתיות לגבי זכאות למשאבים ציבוריים מהווה הרשיון הפתוח שיש בידי שרים ממונים את השחיתות הגדולה ביותר שקיימת בשיטה הישראלית, שכן לא רק שהיא פוגעת ברבים מאזרחי המדינה אלא שהיא גם מובילה לשרשרות ארוכות של חקיקות, צווים ופשעים נוספים אחרים נגד העם חסר היכולת להתנגד. למשל, קיצוץ של 10% בתקציב הביטוח הלאומי על ידי שר האוצר נתניהו בזמנו, שימש עילה לקיצוץ של עשרות אחוזים בקצבאות, מבלי שיהיה ברור לאן הלך ההפרש – אך ללא ביקורת כלשהי על ההחלטה, שבהתאם לאמור לעיל נהנית מחסינות מוחלטת בשל היותה למען "צרכי הציבור". בהתאמה לגישה זו כל החלטה ממשלתית הפוגעת במגזר אחד למען מגזר אחר נחשבת למוסרית פשוט בשל היותה מוצדקת בעצם העובדה שנעשתה למען גוף לא פרטי, אשר ככזה אינו חשוד בשאיפה לרווח.
דבר זה מהווה את המנוע לשחיתות חסרת-גבולות, שכן ממעמד מועדף של גוף לא פרטי החסין משחיתות נהנות עמותות רבות; לפני כ-3 חודשים פורסם כי "ב"ל מעביר כל שנה מליארד וחצי לעמותות רבות, במקום העברות ישירות לנזקקים, ומכיוון שבצד עמותות מוכרות כגון "ויצו" מועבר כסף גם לעמותות אנונימיות למדי, אין לשלול אפשרות של קומבינות סיבוביות ואולי הלבנת כספי פשע, כמקובל בעולם השלישי." למותר לציין, בהקשר נושא אחרון זה, כי כל עוד מוצא העוסק בכך דרך להסוות את כספי פשעיו הפרטיים בזרם הממון העצום של הפשיעה הציבורית שחיתותו חסינה. שחיתות זו נוגעת לכל מהלך עסקי הקשור למוסדות או למשאבים ציבוריים. היום יודע כמעט כל אדם בישראל כי אם ידאג שכמות ממתקים במשקל כמה טונות תועבר לנצרכים, לועדי עובדים או לרשות הפלסטינית לא יישאלו לגביה שאלות אך אם יתן סוכריה לילד שקשור אולי לקרוב-רחוק של משפחתו יהווה הדבר עילה לחשיפתו והשעייתו כמושחת. השחיתות ומתן הרשאות תמורת שלמונים קיימת היום בכל ואינה נקודתית; מר גודוביץ', מהנדס העיר ת"א לשעבר, המספר כי היו עשרות ניסיונות לשחד אותו "החל מהיטלי השבחה ועד לבנייה של מפלצות" מספר: "חשתי ממש עוף זר בכל הביצה הזאת"... "וזאת הסיבה שבגללה קמתי והלכתי מהתפקיד". אך ספק באם פעולת נטישה כזו מצידו של מי שלא חפץ לקחת חלק בשחיתות תצליח להזיז במשהו את תנועת השחיתות הפעילה בישראל. כל העדויות מצביעות על כך שמעמדה של שחיתות זו מבוסס כל כך שרק בכוח מהפכה תפיסתית, אשר תראה שהשחיתות המוסרית האמיתית חיה בשלום עם חוק המדינה המושחת יהיה סיכוי לערערה.