שפלות נצחית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 920
ש פ ל ו ת נ צ ח י ת
על מלחמת המעמדות הישראלית
אחת מהנחות היסוד המובלעות של האידיאולוגיה השמאלנית מאז מרכס היא שלהיות פועל פשוט זה להיות מושפל, מנוצל ובכלל בעל מעמד ירוד. במסווה של מהפכה שויונית הנציח השמאל את תפישת המעמדות העתיקה שהיהדות ביטלה והקיאה מתוכה ומתוך התרבות האנושית ביום עלותה על בימת ההסטוריה.
המרכסיזם, מתוך מלחמתו הרעיונית נגד המעמדות החברתיים, השיב את הגלגל אחורה לימי קדם האפלים שבהם נקבעים מעמדות מראש והשלטון עובר, כזכות מורשת, מאב לבן. בישראל הצליחו רעיונות שוא אלה להכות שורש במיוחד בעדות המזרח שיובאו למטרת עבודה שחורה החל משנות החמישים והיום יש לנו שני מעמדות פסיכולוגיים: השליטים והעבדים.
בעוד שעל המעמד השליט אין זה המקום להרחיב, זולת הערה לגבי העובדה שאין לו שום זכות מציאותית (אובייקטיבית) לשלוט, ניתן לראות את מעמד העבדים כמה שמהווה היום את רוב העם. רובו של רוב זה מאמין שעליו לציית לשלטון, לחיות עפ"י הוראות מגבוה ושמטרת חייו תיקבע על ידי ועד שחי על משאביו.
אותה פילוסופיה המתורגמת אצל היהודי לתחושת נחיתות מתורגמת אצל הערבי לאותה תחושה בתוספת הנחישות להוציא את משפילו אל מחוץ לעולם. זהו היסוד לרגשות הנקם שמניעים את האוכלוסיה הערבית ליצירת המאגר האנושי הרצחני שאוכלוסיה זו מספקת ברציפות וללא שום סימן של הפוגה בפס-הייצור לשנאה המעמדית-כביכול שהתפתחה בישראל בין המעמד השליט – היהודי – לבין הנשלט - הערבי.
מנקודת מבט ערבית, פס ייצור זה של שנאה ממשיך לנוע כל עוד ממשיכה בפעולתה התעמולה המעמדית המכוונת אצבע מאשימה כלפי הקפיטליזם / אימפריאליזם / ישראל / יהדות (מחק את המיותר).
מענין לראות איך תחושות הקיפוח משלימות זה את זה בין היהודים הנחשלים והערבים. מה שמיושם אצל "בן מעמד הפועלים" מירוחם בשביתה פראית המלווה בהצתת צמיגים הופך אצל הצעיר הערבי לאחדות רעיונית סינתטית המשלבת בין האידיאולוגיה הסוציאליסטית ה"מודרנית-מהפכנית" לבין האיסלם. בזמן שבו הראשון מסית נגד האימפריאליסט ככובש, גוזל ומשעבד, מצדיקה הדת המוסלמית את חיסולו של היהודי על יסוד היותו כופר באל.
המכנה המשותף לכל אלה הוא האשמת האוייב בפגיעה בזכות הרכוש, שמקורה באידיאולוגיה של מלחמת המעמדות, שאותה מלמד היום השמאל העולמי את כל נושאי דברו בעולם בכלל ובישראל בפרט.