יד לוחצת יד

יד לוחצת יד

לחיצת ידיים היא סמל כלל-עולמי לשיתוף פעולה, אך מחוץ להיותן דבר חיובי כשלעצמו, ניתן לנצל את לחיצות הידיים גם כאמצעי להעברת מסר פוליטי שעלול לשמש כמלכודת פתאים; כזו, למשל, היא לחיצת הידיים שנערכה בין יאסר ערפאת ליצחק רבין על מדשאת הבית הלבן.

בעידן האחרון זכורה לרע, למשל, לחיצת הידיים הזו של רבין וערפאת, שכן הזמן שעבר מאז הוכיח שלחיצת ידיים זו, שנתפסה בעיני חלק מהצופים בה כהגשמת חלום חיובי, היתה מבוא לטרגדיות רבות שבהן שולם מחיר ההתפכחות מחלום זה.

לאחרונה זכתה לכותרות מסוימות העובדה שכאשר משה פייגלין הושיט את ידו לבנימין נתניהו לאחר בחירות פנימיות בליכוד לא השיב לו האיש בלחיצה וידו של פייגלין נשארה תלויה באוויר. אך אם, אל מול הסיטואציה המבישה, נזכור כי ידו זו של נתניהו לחצה את ידו של ערפאת וגם הונפה כדי לתמוך בהצבעה בכנסת שבה נקבע כי גירוש גוש קטיף ייצא לפועל, נבין, אולי, שבהתחמקותו זו של נתניהו מללחוץ את ידו של פייגלין הוא פטר אותו, למעשה, ממגעה של יד חוטאת...

בתכניות טלוויזיה המרתקות לאחרונה את הציבור בישראל מעמידים בני אדם בפני מבחנים שבהם הם צריכים להתגבר על רגשי בחילה שיש להם במגע עם מבחנים שבהם עליהם לגעת או להתחכך במצבים דוחים במיוחד. לא מן הנמנע שסוג כזה של שימוש בידיים מהווה היום במחוזותינו מבחן פוליטי המשמש לבני אדם מסויימים סימן ליכולת של מנהיגות, אשר קרובה באתגריה להצלחה בבחירות מהסוג המקובל לאחרונה בישראל.

אך בדיקה של הנתונים שמועמד לראשות מדינה צריך לעמוד בהם מוכיחה כי יש כזה פער בין מה שהוא נדרש לו בפוליטיקה לבין אתגרי החיים הפוליטיים שאין ספק שמנהיג אינו נבחר בבחירות, ולו רק כי יש תחומי חיים רבים שבהם זיהויין של יכולות המנהיגות הוא ענין למעטים ולא להשקפת הרוב.

למעשה, ככל שתחום ההתמחות של מנהיג דורש רמת ידע גבוהה יותר, לא רבים יהיו לצידו בתחילת הדרך. זו כנראה גם הסיבה לכך שמשה רבנו, אולי המנהיג האולטימטיבי שמציג עם ישראל מול העולם, מגיע רק בגיל מופלג לדרגת הבשלה כזו שבה הוא יכול להתעמת מול פרעה – ולא ברור אם עמידתו במבחן המפגש כללה לחיצת ידיים...

מנהיג נבחן ביכולתו לתת תשובות מתאימות לבעיות העולות מרצף החיים ולא ב"גימיקים" פופוליסטיים. בימי החנוכה מעלים רבים על נס את העקרונות שבשמם יצאו החשמונאים למרד כנגד היוונים. עקרונות אלה הם רואים עד היום כמבטאים את רוח הנצח של המסורת היהודית, אשר הביסה את ההתיוונות לא רק בימי החשמונאים אלא גם מאז ועד היום. הדוגלים בערכי היהדות רואים את המאבק בין ישראל ויוון כמאבק עקרוני בין תרבות הרוח לתרבות החומר, כאשר תרבות הגוף היוונית נתפסת כביטוי של הערצת החומר. שוב ושוב מציגים מתנגדיו של בנימין נתניהו את האיש כלא אמין (בלשון המעטה) אך הם לא האשימו את רבין בחוסר יושר שבו חטא לעתים תכופות. שניהם וערפאת עמדו במבחן לחיצת הידיים המכשילה שהתבררה ככוזבת מבחינה פוליטית. פייגלין נשאר בינתיים מחוץ לטכס המחוות וכלל לא בטוח שהפסיד מכך. יש להניח שלחיצת יד כזו לא היתה מותירה בו טעם טוב...

נתונים נוספים