השופטים את השופטים

השופטים את השופטים

מה שחיובי במאבקים על מינויי שופטים, הוא חשיפת חוסר האובייקטיביות של המערכת המשפטית הישראלית. עובדה זו מתבטאת במיוחד בכך שמה שצף על פני מי האגם העכור של ויכוח זה הוא היותם של הטיעונים לטובת מועמד זה או אחר כאלה הנוגעים לותק, להשתייכות פוליטית או למוסכמה ציבורית ואף פעם לא למומחיות שיפוטית, ליכולת מוסרית או לידיעה מציאותית.

עצם ההאשמה בפוליטיזציה איננה רלוונטית ורק מוכיחה את עוורון המעורבים לעובדה שהמערכת המשפטית מהווה את לב הפוליטיקה הישראלית. בהקשר זה לא מדובר בהעדפת הפוליטיקה על המוסר אלא בהכרה בכך שבישראל אין הבדל עקרוני ביניהם, כי כל תנועה, סיעה, מגמה או מפלגה פוליטיים אינם אלא הצהרה על מגמה ערכית.

משמעות הדבר – בהקשר הישראלי – היא שעל אף שהציבור בישראל אינו מבין בפילוסופיה מוסרית או משפטית הוא חש – ובצדק – כי הוא יכול לשפוט את השופטים מבחינת מעמדם ביחס לצדק פשוט כי הוא רואה את עצמו, כאדם, כבעל יכול שיפוט עצמאית. וזו למעשה, גם הסיבה לכך שלמעשה יודע הציבור ברוב המקרים המכריעים שאותם דן בית המשםט על פסקי הדין לפי השתייכותו הפוליטית של השופט.

נתונים נוספים