מחיר ההצלחה של נתניהו

מחיר ההצלחה של נתניהו.

לא ברור לנו מה בדיוק היה המחיר ששולם על ידי נתניהו כדי לקנות את ההתפנות מרצון של תושבי גבעת האולפנה ולרצות את הנהגתם, אך אין ספק ששוב הוכיחו אנשי המדינה כי יש לה כוח העולה על זה של המתיישבים.

אין צורך בהבנה גדולה מדי של תמונת הפוליטיקה המקומית כדי להבין שמה שקרה השבוע בגבעת האולפנה מייצג את אחת הבריחות הגדולות ביותר של פוליטיקאי מגזר דינו של הציבור; בתרגיל פוליטי פרגמטי מושלם הצליח בנימין נתניהו להימנע משקיעה בבוץ המצבים ה"מביכים" כמו זה של פינוי גוש קטיף או תמונות האלימות בעמונה – ובו בזמן לרצות את השמאל ושלוחי הבג"ץ שלו. אין ספק שמבחינה מעשנית-פוליטית הציג בפנינו ראש הממשלה טיסה חמקנית מתוחכמת שמשמעותה, במונחים של משל, להצליח להישאר נקי לאחר צניחה בארובה.

אך מה שנתניהו לא לקח בחסבון – וסביר שאין ביכולתו לעשות זאת – הוא את מכלול המחירים המלא שיצטרכו אזרחי ישראל לשלם על הצלחת התחמקותו זו. שכן לא מדובר רק בכך שדיירי שכונת האולפנה משלמים מחיר אישי יקר על אבדן מקום מגוריהם, אלא על כך שמנקודת מבט דתית מהווה פינוי שכונת האולפנה את הצהרת הכניעה של היהדות כלפי מדינת ישראל.

דווקא בשל הימצאותה של השכונה תחת שליטתו של מוסד רבני אומרת הסכמתה של ההנהגה המקומית בהקשר זה סוג של פשרה בין נציגי ההלכה היהודית לבין ההלכה של בג"צ, שבבירור מנוגדת לכל מגמה מסורתית יהודית. בהקשר זה, הצלחתו של נתניהו "לכופף את היד" דרך המקרה של גבעת האולפנה איננה אלא הדגמה מעשית חוזרת של היות כוח המדינה גובר על גורמים "זניחים" כמו אמת, צדק, שכל ישר, זכויות קנין וזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל.

זה האחרון יהיה המכשול הגדול ביותר שעמו תצטרך להתעמת ממשלה נבחרת שתנסה להעניק תוכן להיותה של המדינה היהודית העתידית שתהיה מבוססת על ערכים יהודיים באופן טהור. במודע או שלא במודע, יישאר המאבק על גבעת האולפנה במקום כלשהו בתודעת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל על אף ששום קרב גלוי לא נערך על נטישתה. כי פרשה זו מהווה חוליה נוספת בשרשרת נמשכת של עזיבה, חיסולים והריסות של מקומות יישוב בארץ ישראל, שעליה חתומות ממשלות הליכוד – ושראש הממשלה הנוכחי הצטרף אליהן זה עתה.

אחרי המאבקים הגלויים של "פינוי" ימית, "התנתקות" גוש קטיף, והרס בתי עמונה, הצליח נתניהו לעקוף באופן מלא את כל דעת הקהל הלאומית הן בהתנגדותו בכנסת לחקיקת חוק שהיה עשוי לבלום את ההרס והן בהסכמים המסתוריים שערך מאחורי גבו של ציבור המתיישבים. הסכמים ועיסקאות אלה עם גורמים שביצעו החלטות שלא ברור לציבור הרחב בכלל וזה של המתיישבים בפרט מהו ההשלכות המעשיות והעקרוניות שלהם, הם מפוקפקים למדי – ולו רק בגלל שהממשל הישראלי הוכיח את עצמו במקרים רבים כממסד שאין לסמוך על הבטחותיו. אך כך או כך, המחיר הכבד של ההסתרה, ההתחמקות וההתארגנות הפוליטית של היום עוד רחוקים מלהיות משולמים על ידינו – ובין היתר על ידי הדורות הבאים, שלהם הורשנו באמצעות גבעת האולפנה סוגיות קשות לפתרון, אשר יקשו יותר ויותר מבחינה מוסרית על כל מתיישב עתידי בארץ.

נתונים נוספים