בחזרה למלחמת המעמדות?

בחזרה למלחמת המעמדות?

הפן המוסרי של הבחירות הפוליטיות

בארה"ב ובישראל נקראים האזרחים להביע את דעתם באמצעות בחירות; לרוב, אין הם נותנים את הדעת לקשר הקיים בין מושג הבחירה למוסר ולפיכך להיותם של המוסר והבחירות הפוליטיות כה קשורים. כדי לחשוף את קרבתה של הבחירה המוסרית לבחירה הפוליטית כל ששומה עלינו לעשות הוא להתבונן בערכי היסוד המעורבים בבחירות הפוליטיות כדי להבין את משמעותן המוסרית של הבחירות.

בתקופתנו מקובל להניח כי המאבק הערכי-רעיוני הגדול ביותר הקיים בתרבות המערבית הוא זה שבין הסוציאליזם לקפיטליזם. דבר זה הופך, לקראת הבחירות המתקרבות (בארה"ב וגם בישראל), לחלק מתמונת העולם של רבים, גם אם אין הם מודעים למלוא משמעותם, שכן המועמדים הפוליטיים - המרבים להשתמש בשני מושגים אלה במהלך מסע הבחירות שלהם – מציבים את עצמם כתומכים באחד מהם ומבטאים בכך את מידת היותם מוכרים בדעת הקהל, שאליה הם מכוונים.

משוש חייו ומושא כוונתו של הפוליטיקאי בן זמננו, שהוא האדם הבוחר, נוטה לרוב אל הסוציאליזם או הקפיטליזם מבלי ללמוד במדוייק את משמעותם המציאותית; טעות נפוצה ביותר בקרב אזרחים רבים היא שהם רואים מושגים אלה כמתייחסים לפוליטיקה ו/או לכלכלה. לאמיתו של דבר, מבטאים מושגים אלה ראשית לכל רעיונות, עמדות וגישות עקרוניות מתחום המוסר.

הסיבה לקשר שקיים בתודעת הציבור הרחב בין הקפיטליזם והסוציאליזם לבין הפוליטיקה והכלכלה היא שהמוסר (שקובע את בחירותיהם של בני האדם) הוא היסוד לפעולות האנשים בתחומי הפוליטיקה והכלכלה. לפיכך, חשוב לאזרח הבוחר בימינו לראות איך מתבטא הדבר במציאות כדי לדעת להבין את ההשלכות המוסריות של דברי הפוליטיקאים כאשר הם מתייחסים למושגי הכלכלה והפוליטיקה.

דוגמה מובהקת לשיעור מוסרי מסוג זה מספקת מערכת הבחירות האחרונה בארה"ב; בעימות הטלוויזיוני שהתקיים לקראת הבחירות הקרבות בארה"ב בין הנשיא ברק אובאמה, הדוגל בסוציאליזם, לבין מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות המתמודד נגדו, ביום 16.10.12, אמר אובאמה לגבי עמדותיו הכלכליות של רומני כי "תכניתו הכלכלית של רומני נועדה להיטיב רק עם העשירים".

די בעצם שימוש זה במושג כמו "עשירים" על ידי הנשיא האמריקני כדי לבטא את ההתדרדרות הערכית הקיימת בחברה האמריקנית מבחינה ערכית, שכן מושג זה מהווה אבן יסוד בהשקפה זרה לדרך החיים האמריקנית, האופיינית לתרבות האנטי-קפיטליסטית; בפועל, בחירתו של הנשיא אובאמה בהתקפה העקיפה על בני אדם שיש בידם רכוש רב יחסית מהווה ביטוי של ההשקפה המרכסיסטית, הרואה את הכלכלה כמלחמת מעמדות בין בעלי ההון לעניים (או, בטרמינולוגיה המקובלת על מרכס, ה"פרולטריון").

בביטוי נפוץ זה מצטרף הנשיא אובאמה אל תעמולת העולם הקומוניסטי, הרואה את העולם כשדה קרב שבו "בעלי ההון" עוסקים בניצולם של ה"עניים" מתבססת, למעשה, על הטענה הנוצרית המופיעה בספר "הברית החדשה", הטוענת כי "קל יותר לגמל לעבור דרך קוף של מחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות השמיים", מה שמשמעותו היא שקיימת חוסר מוסריות הכרחית בעצם ההחזקה בעושר. דימוי הגמל השתרש בעולם המערבי בלמעלה מאלף שנות שלטון הנצרות באירופה. תקופה זו, שבה למדו בני האדם לראות את העשירים כשליליים מבחינה מוסרית, היתה גם הזמן ההסטורי האפל, שבו צעדו יד ביד העושר ושלטון העריצות ולפיכך למד האדם כי עשיית עושר כרוכה באי מוסריות.

מבחינה ערכית-עקרונית מהווה בחירה מילולית זו של הנשיא לא רק תמיכה בהתנגדות לעושר, המשותפת (כאמור לעיל) לנצרות ולמרכסיזם, אלא גם נסיגה מן המוסר האופייני לאמריקה הקפיטליסטית, שבה בעל ההון לא נהנה מעולם – כמו במקומות או זמנים אחרים בעולם - מזכויות יתר כלשהן שיכולות לאפשר לו להשיג ממון על ידי ניצול בני אדם אחרים. על רקע עובדה זו ניתן להניח כי אובאמה טעה בשיקול דעתו כאשר מצא לנכון לשלב את תפיסת העושר הלא מוסרי בנסיונו לרכוש את לבם של אזרחי ארה"ב.

דברי הנשיא, שנועדו, מן הסתם, להפיל לחיקו בבחירות הקרובות את קולותיהם של ה"עניים המנוצלים" מעידים על כך שאובאמה לוקה בבורות לגבי גישת היסוד של דרך החיים האמריקנית. זו, אשר נמנעת מלאמץ את הרעיון המרכסיסטי שטוען שהקנין הוא תוצאה של ניצול הפרולטריון (ה"עניים"), לא רק שאינה רואה את בעל ההון כאדם לא מוסרי אלא שהיא רואה בו, לעתים קרובות, את מי שיש להעניק לו כבוד. דבר זה נובע מתפיסה שרואה את עשיית העושר כדבר חיובי ביסודו.

הקפיטליזם (הקניניות) מבטא את טבע רעיון הקנין, שביסודו היצירה האנושית ולפיכך את היות יצרנותו של האדם (ובעל הקנין) מקור הערכים שבידו. בכך הוא מבטא גישה המתנגדת לרעיון שמקור העושר הוא תוצאה של פגיעה בבני אדם. הקפיטליזם תופס את העושר, ביסודו, כביטוי של היצרנות האנושית - וגם, במיוחד כאשר הוא מושג באמצעות סחר בין בני אדם יצרניים, אשר מבססים אותו על רצון חופשי, ביטוי של שירות חברתי שנעשה על ידי יצרן לבני האדם שבסביבתו הכלכלית. מבחינה זו ניתן לראות בעושר ביטוי של בחירה אנושית מוצלחת שנעשתה על ידי יצרן הערכים כדי להפיק רווחים.

כפי שציינה בעבר הפילוסופית תומכת הקפיטליזם, אין ראנד, סומך היצרן המוסרי על היותם של לקוחותיו נאורים ביותר והוא מבסס את מסחרו עימם על תוצרים וערכים מתקדמים ביותר. אלה, אם וכאשר הם תואמים את הבנתם של צרכניו, יביאו לו את העושר שיצטבר ממה שיהיו מוכנים לשלם למי שמועיל להם בני אדם המבקשים לשפר את חייהם באמצעות ערכים מועילים ככל האפשר (ובין היתר לטווח ארוך ככל שניתן). השדה הפוליטי איננו שונה, ביסודו, משדה הכלכלה. ברוח זו, לעומת היצרן המוסרי העושה את רווחיו על יסוד היות לקוחותיו חכמים, מבסס האדם הלא מוסרי את מכירותיו על היות לקוחותיו טפשים. בחברה מתקדמת מבחינה פוליטית, כמו ארה"ב, גם הנשיא אינו אלא יצרן הנאבק בשוק החופשי כדי להשיג עמדת שליטה בציבור הבוחרים, שאותו עליו לרצות ולספק. במקרה של הנשיא אובאמה, המציע סוציאליזם לבוחריו האמריקנים תוך התבססות על הוקעת העושר כבלתי מוסרי, ניתן לראות איך הוא מחדיר לעולמם תפיסת מוסר זרה וחסרת יסוד ובכך הוא פונה אל הצד המוסרי השלילי שלהם, הרואה את העושר כלא-מוסרי. מבחינה זו אין הבחירות האמריקניות אלא עימות מסחרי בין שתי גישות מוסר.

תהייינה תוצאות הבחירות בארה"ב אשר תהיינה, הן יגידו מי מבין שני היצרנים שהתמודדו על השוק, הצליח לגבור על יריבו: המוסר הקפיטליסטי, הדוגל ביצרנות ובבחירה החופשית או המוסר הסוציאליסטי, הדוגל ברעיון שמקור העושר אינו מוסרי. מבחינה זו יש לראות את המועמד לנשיאות באמריקה כמי שהפך את עצמו לסמל מוסרי.

 

נתונים נוספים