הפרטת הסכסוך

 

הפרטת הסכסוך

 

זכויות האדם הן זכויות הפרט. לכן יש להביא כל סכסוך לידי טיפול ברמת הפרט. מימד הפרט הוא המימד הראשוני והסופי שבו מושגים פתרונות מעשיים לבעיות.

גם בעיית ההסכמים עם האוייב תיפתר סופית אך ורק על יסוד זכויות האדם של היחידים המעורבים.

העברת קרקעות, למשל, צריכה להיעשות על יסוד זכויות רכוש ממי שאין לו זכות למי שיש לו ובשום פנים ואופן לא למי שאין לו זכויות.

גם בעיית הפליטים תיפתר רק על יסוד תביעות אישיות להחזרת רכוש פרטי.

כל בעיות הצדק שכרוכות במצב הפוליטי יכולות להיפתר אך ורק באופן פרטני ועל יסוד של בירור מסויים בבתי משפט אובייקטיביים שישפטו כל מקרה לגופו – וזאת גם לגבי נושאים כמו בעיות נזיקין, פיצויים וכיו"ב.

פתרונות אלה יוכלו להתחיל לצאת לפועל רק כאשר יובן בציבור כי שום פתרון שאינו מבוסס על זכויות האדם לא יצלח. במקרה ה"טוב", פתרון קולקטיבי או קולקטיביסטי רק ידחה את הפתרון הסופי. במקרה הרע, הוא ייצר בעיות נוספות.

מעשית, משמעות הדבר היא לקחת את כל הדיונים הכוללניים המתבצעים ברמה של הצהרות על ה"שטחים ו/או המשאבים שנלקחו מעם אחד על ידי עם אחר" ו"השטחים שהיו שייכים לעם אחד וצריכים לשוב אליו בחזרה" ולהפריט אותם תרתי משמע, כלומר: לבדוק מיהם האנשים הפרטיים החיים העומדים מאחורי ההצהרות והתביעות הללו, כיסוד הכרחי לפתרון אמיתי – ולהביא את הדברים לדיון פרטני ברמת זכויות האדם של היחידים המעורבים.

הנחת היסוד המעורבת צריכה להיות שלכל משמעות מעשית של בעלות יש ביטוי אך ורק אם מדובר בבני אדם מסויימים שהם הבעלים.

אם סובר מישהו ש"המתנחלים" גזלו את הקרקעות שעליהם הם יושבים מ"ערבים" יש לבדוק וללבן את הטענה ברמה פרטית – לבדוק מיהם בני האדם המעורבים: מי זה שממנו נלקח-כביכול שטח ומי הוא זה היושב-כביכול על קרקע שאיננה שלו.

נקודה חשובה שתגיע למודעות עם טיפול "מופרט" בסכסוכי אנוש היא הסרת ההצדקה הקולקטיביסטית (השבטית והגזענית) הקיימת היום לשנאה וסוף לכך שאדם שאינו קשור לסכסוך יקבל לגיטימציה על התערבות לטובת צד זה או אחר שאינו מכיר אותו ויפגע בבני אדם אחרים שגם הם אינם קשורים לענין. בירור מסוג זה ישמיט את הקרקע מתחת לאידיאולוגיה של הרוצח השבטי; למשל, רצח של תינוקת יהודית בנתניה בשל היותם של יהודים אחרים מעורבים בהפקעת קרקע בגליל לפני חמישים שנה לא יתקבל כדבר לגיטימי בשום הקשר – גם לא ערבי.

נתונים נוספים