על זכויות, ייצוג ואנשים מסויימים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1013
על זכויות, ייצוג ואנשים מסויימים
אנשים - אנשים מסויימים - הם הדבר האמיתי שקיים בכל מערכת יחסים חברתית. עובדה מסויימת זו נושא על כתפיה את כל ההפשטות - את כל ההתייחסויות הכוללות והכלליות, כמו חוזים, הסכמים, קבוצות, ארגונים, מדינות, ציבורים וכיו"ב; כל המושגים הללו נשענים על האנשים היחידים, ניזונים מהם ותלויים בהם; כפי שמושג הרבים מבוסס על מושג היחיד, כך מושג כמו "תהילת העבר", למשל, הוא בעל משמעות רק לאיש היחיד שחי בהווה שלו - וכל מושג על מקומות אחרים ורחוקים מוחזק בידי היחיד שחי, תמיד, במקומו שלו. מושג כמו "תקוות העם לעתיד" שייך לאיש היחיד שחי בהווה - וכל האנשים המרכיבים את הישות הנקראת "עם" אינם אלא מכפלה של איש יחיד זה החי בהווה. כך, מושגים הנוגעים לאומה, עתידה, רצונה, משאלותה וכמיהתה לעתיד - שייכים כולם לאנשים מסוימים החיים חיים מסוימים בזמן מסוים ובמקום מסוים.
זהו היסוד לפתירת כל בעיה פוליטית - שכן כל בעיה פוליטית היא בעיה של בני אדם מסויימים, בעלי זכויות מסויימות - ומבחינה זו אין הבדל עקרוני בין בעיה פוליטית בקנה-מידה של מדינה ועם לבין בעיה פוליטית שנוגעת למספרים מצומצמים יותר - וזה כולל את כל סכסוכי הזכויות על קרקע, מזון, רכוש וכיו"ב. ביסודו ובסופו של דבר נשענים כל סכסוך - ופתרונו - על השאלה: מיהו האדם המסוים התובע ומאיזה אדם מסוים הוא תובע זאת.
לכל אדם הזכות לתבוע אך אין שום אדם החייב לתת - אלא אם כן הוכח עובדתית, הגיונית ומציאותית כי מוטלת עליו, על היחיד המסוים הזה, לתת ליחיד המסוים, התובע, את מה שתבע זה ממנו. בצד השאלה לגבי צדקת התביעה ניצבת שאלת הייצוג: במקרה של סכסוך הנקרא בביהמ"ש "אזרחי" מייצג עוה"ד אדם או קבוצת אנשים מסויימים אשר מסרו בידיו ייפוי כוח, כלומר מסמך המאשר את עובדת היותו המייצג שלהם. אך, לעומת זאת, במקרה של תביעה פוליטית, הנושא סבוך יותר.
במקרה של סכסוכים ותביעות פוליטיות מציגים אנשים רבים - פוליטיקאים - תביעות רבות בשמן של קבוצות - עמים, חברות שלמות וגזעים - כאשר מעמדם הייצוגי מפוקפק למדי; מנקודת מבט זו יש לשאול כל תובע אשר אינו דורש זכות כלשהי לעצמו אלא לעמו, לחבריו למעמד, לעתיד וכיו"ב באיזו זכות הוא רואה עצמו כנציג מה שאיננו רק הוא עצמו ועד כמה ראייה זו מבוססת.
בהקשר של הבעיה הפלשתית-ישראלית, למשל, קיימת מזה שנים רבות הבעיה הקרויה "בעיית הפליטים". אין ספק שמבחינה מוסרית חייבת להישמר, בכל הקשר נתון, זכותו של כל יחיד לתבוע לקבל בחזרה את רכושו הפרטי ממי שמחזיק בו ואין זה משנה, לצורך הדיון העקרוני, מה יהיו הפרטים של בירור זכויות זה או ההליכים המסוימים שבאמצעותם תיבדקנה זכויותיו ו/או יושב הרכוש; אם יחיד מוסלמי טוען כי בית מסויים או שטח-אדמה מסויים שייכים לו אז מה שהוא צריך לעשות - בחברה המכבדת את זכויות האדם - זה לתבוע את רכושו מהיחיד/ים שמחזיק/ים בו ולהוכיח להם, באם הם דורשים זאת, כי הוא הינו בעל הרכוש הזה. בנושא זה אין - ולא צריך להיות - שום הבדל עקרוני בין תביעה של ערבי מישראלי לבין תביעה של ישראלי מישראלי - בדיוק כפי שיתייחסו, בכל בית משפט אירופאי, לאזרח גרמני שיתבע רכוש מאזרח צרפתי.
אך כל אלה נוגעים למקרים הברורים אובייקטיבית שבהם אדם מסויים תובע רכוש מסויים מאדם מסויים אחר - תביעה אשר, כאמור לעיל, היא בעלת יסוד מציאותי אמיתי. הדבר שונה - ובשל חוקים לא מוסריים מעוות לחלוטין - במקרה של ייצוגים פוליטיים. במקרה כזה מציגים עצמם מדינאים, פעמים רבות, כבאי-כוחם של קבוצות מבלי שיש ברשותם הזכות המוסרית לכך ומקבלים מעמד של מתווכים מחוק שאינו מוסרי ואשר אי מוסריותו מבוססת, בין היתר, בדיוק על כך שהוא אינו מציית לחוקי הטבע והמציאות האובייקטיביים: יש ספק גדול ביותר באם ממשלת דוד בן גוריון של שנות החמישים צדקה במעשיה כשראתה עצמה מייצגת לגיטימית של משפחות קרבנות השואה לצורך הסכמי קבלת פיצויים מגרמניה - או באם יאסר ערפאת רואה את עצמו כנציג הערבים "עקורי" 48. במקרה של ערפאת עליו לבסס, קודם כל ולפני בירור נוסף כלשהו, את עובדת היותו נציגם של אלה - ולצורך זה לא די בהסכמה כללית של יורשיהם באמצעות פסאודו-קלפי שנערך בדיקטטורה מטילת-אימה שבה כל מי שאינו מביע את דעת השלטון זוכה (עם משפחתו) לעינויים ולמוות, אלא יש צורך בהליך צודק. בשני המקרים הללו גם יחד - של נפגעי הנאצים ושל הפליטים המיוצגים על ידי יו"ר הרשות - נוצר עוול על ידי ייצוג לא נאות, עוול שכתוצאה ממנו נפגעו זכויותיהם של המיוצגים, כביכול.
חשוב לציין ולעמוד בתוקף על כך שעד שלא מוכחת זכות ו/או זכות ייצוג של יחיד מסוים על תביעה מסויימת אל לו לנתבע כלשהו להסכים לדון עמו ויש להחשיב אותו לזר שאינו נוגע לעניין. לנושא זה חשיבות רבה, בין היתר, בשל העובדה שמדובר במעשה לא צודק. היכן שאין צדק לא מסתיים סכסוך והחשבונות נותרים פתוחים. אם, במסווה של יצוגיות מזוייפת וחסרת יסוד הסכמי אמיתי של האנשים המסויימים המעורבים בסכסוך מסויים, מחזירים ליחידים המסויימים המעורבים רק חלק ממה שמגיע להם, מתבצע פשע פעם נוספת. עו"ד נוכל, אשר ירמה את לקוחו השוכר אותו כדי לתבוע מי שרימה אותו, פשוט יכפיל את הרמיה ואת הנזק אשר נגרמו לתובע בעבר על ידי רמיה ונזק נוספים בהווה - וכך גם במקרה שבו יפעל נציג פוליטי לא ראוי - ממשלה או מועצה כפייתיים - כנגד זכויותיהם של אלה אשר אותם הוא מתיימר לייצג ועל זכויותיהם הוא מתיימר לשמור.
בני אדם רבים חושבים כי אין זה מעשי "להפריט" לרמת אנשים יחידים, מסויימים, בעיה מורכבת כעימות בין גושי או כסכסוך בין עמים, אך פילוסופית ופסיכולוגית כאחד אין זו אלא צורה של חשיבה ריכוזית; שירות משפטי אינו שונה משירותים אחרים שבני אדם מעוניינים לקבל ומוכנים לשלם עבורם - ולגישה הסוברת שרק ממשלה יכולה לתת פתרונות למצבים מורכבים שבהם מעורבים מספרים גדולים של אנשים. אין שום תימוכין עובדתיים או הגיוניים במציאות. פתרון לבעיות הצדק בחברה נתונה - ואין זה משנה אם מדובר בעולם כולו או במדינה אחת - יבוסס על מסירת יישום הצדק לידי השוק החפשי. מתוקף העובדה שמכיוון שאלימות אינה צודקת, צדק אלים - כזה המופעל על ידי ממשל כפייתי - הוא סתירה במונחים. להזמת כל חשש (כמו זה שלעיל) של טיפול ב"מורכבויות" יש להזכיר תמיד את פעולתן היעילה של חברות ענק פרטיות החובקות עולם - ואין שום הבדל עקרוני בענין זה בין מקדונלד, מייקרוסופט וחברות עריכת דין. בני אדם מסויימים יכולים להסדיר כל ענין - כולל ענינים משפטיים - הרבה יותר טוב מאשר ממשלות - ומכיוון שיפעלו תחת ייצוג אמיתי - בצורה היחידה שתביא גם צדק אמיתי.
27.1.98