זכויות האדם והאזרח: תמצית

 

זכויות האדם והאזרח: תמצית

על פי רעיון זכויות האדם, כל אדם זכאי ליהנות מהן. אך בפועל, זכויות אלו מופרות פעמים רבות. ללא הגנה על זכויות אלו בפועל ולא רק בהצהרות ובחוקים, הזכויות הופכות להיות אות מתה, חסרת משמעות מעשית. אף מחוץ לשיפוט ערכי ומוסרי שיציג את היותן של זכויות האדם זכויות טבעיות, ניתן למצוא מקרים רבים בהן הזכויות לא נשמרו.

הזכות לחיים מופרת בקנה מידה רחב במסגרת מלחמות. לרוב מוות במסגרת מלחמה אינו נחשב להפרה של זכויות אדם בשל תפיסה הרואה בפיקוח הנפש של ההורג סיבה מספקת להריגה. סיבה נוספת לכך היא תפיסת זכויות אדם כזכויות אזרח - כמחויבות של מדינה לאזרחיה ולא לאזרחי מדינות זרות. עם זאת, פשעי מלחמה נחשבים, מבחינת החוק העולמי, להפרת זכויות אדם. מדינות רבות בהסטוריה פגעו – ועדיין פוגעות - בזכויות האדם של אזרחיהן. להבדיל מהרג זרים במלחמה, הרג אזרחים נתפס פעמים רבות כענינה הפרטי של המדינה שמדובר בנתיניה ולפיכך נמנעת לרוב התערבות בינלאומית מצד גורמים הרואים עצמם מבחינה מוסרית ומשפטית כחסרי זכות התערבות.

מלחמות הן תקופות מועדות לפורענות שכן הצורך הביטחוני גורם לירידה במעמד זכויות האדם. טורקיה, למשל, הייתה אחראית לרצח העם הארמני במלחמת העולם הראשונה וגרמניה הנאצית הייתה אחראית לשואת העם היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה. מקרים אלה של רצח עם (ובמיוחד השמדת העם היהודי בשואה) לא נבעו מצורך ביטחוני. במהלך אותה מלחמה בוצעה כליאת היפנים בארצות הברית ואילו הגרמנים שישבו באותה תקופה בארץ ישראל גורשו ממנה על ידי הבריטים – ואלה נחשבו לפגיעות מוצדקות בזכויות האדם בשל הכורח הלאומי-בטחוני.

ערכי זכויות האדם נקבעו במספר אמנות בעלות מעמד בהסטוריה העולמית שנקבעו כאבני דרך בציון התפתחות הזכויות. בין האמנות שמוערכות כחשובות בהקשר זה ניתן לציין את:

מגילת הזכויות שנוספה לחוקת ארצות הברית (מ-1787 ועד 1789).

הצהרת זכויות האדם של המהפכה הצרפתית (שנת 1789).

מגילת זכויות האדם של האומות המאוחדות (שנת 1948).

רשמית, בישראל מעוגנות זכויות האדם בשני חוקי יסוד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.

חובה לציין, בהקשר זה, כי לא כל הזכויות המוזכרות באמנות אלה הן בעלות גיבוי מבחינה פילוסופית אלא יותר תוצר של הסכמים בין אישים. כשדנים בזכויות האדם משתמשים לפעמים גם בביטוי "זכויות האזרח" או "זכויות אזרחיות". כיום משתמשים רבים במונח "זכויות אזרחיות" לתיאור הזכויות הבסיסיות, השייכות לדור הראשון של זכויות האדם, וזאת בניגוד לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שנכללות בהגדרות רחבות יותר של זכויות האדם. אך משמעות המונחים וההבדל בינן לבין "זכויות האדם" משתנה בהקשרים שונים.

ההוגים הליברלים הראשונים, דוגמת ג'ון לוק, השתמשו רק במונח הניתן לתרגום כ"זכויות אזרחיות" (באנגלית: Civil Rights, או Civil Interests), ולא במונח זכויות האדם. זכויות אלה נחשבו בעיניהם, כאמור, זכויות טבעיות המוקנות לכל אדם. לוק מנה את הזכויות כזכות לחיים ולשלמות הגוף, הזכות לחירות, וזכות הקניין[1].

בניגוד לכך, יש המבחינים בין זכויות אזרחיות, שנקראות גם זכויות חוקיות (אנגלית: Legal rights) לבין זכויות טבעיות (אנגלית: Natural rights). במובן זה הזכויות האזרחיות הן הזכויות המוענקות בכח חוק, בניגוד לזכויות הטבעיות שמוקנות לכל אדם. אפשר גם לומר שכל זכות אדם הופכת לזכות אזרחית ברגע שהיא מקבלת הגנה מכח החוק במדינה.

במונח "זכויות האזרח" (צרפתית: droits du citoyen) נעשה שימוש בכותרת הצהרת זכויות האדם והאזרח, שפורסמה במהלך המהפכה הצרפתית. בהקשר זה נראה שהכוונה הייתה להבחין בין זכויות האדם, שמוקנות לכל אדם באשר הוא, וזכויות המוקנות לאזרחים בלבד, כמו הזכות להשתתף בתהליך החקיקה ולשאת במשרות ציבוריות. זכויות אלה נקראות כיום לעתים "זכויות פוליטיות".

בארצות הברית, משתמשים במונח זכויות אזרחיות בעיקר בהקשר של המאבק לשוויון הזכות של האפריקאים-האמריקאים. לפיכך המונח מתקשר שם בעיקר עם הזכויות לשיויון אזרחי ופוליטי.

יש לציין שהמונח האנגלי Civil Rights מתורגם לעתים קרובות לעברית כ"זכויות האזרח". תרגום מדויק יותר הוא "זכויות אזרחיות", אם כי הוראתו של שם התואר האנגלי Civil רחבה יותר מזו של שם התואר העברי "אזרחי" (לדוגמה, המונח Civil Government מציין אצל ההוגים הליברלים את השלטון האנושי, בניגוד לשלטון האל והכנסייה). המונח "זכויות האזרח", בעיקר בהקשר של זכויות המוקנות רק לאזרחים, קיים בשפות אחרות כמו צרפתית או גרמנית.

נתונים נוספים