מעמד זכויות האדם בישראל

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1066

 

מעמד זכויות האדם בישראל

השחיתות המוסרית של ההנהגה


1. זכות הקנין היא זכות האדם הראשית ולכן הגדרת זכויות האדם של השמאל, בכל מידה של סוציאליזם או קומוניזם, אשר מערער על זכות הקנין, מסתבכת בסתירה.

2. שחיתותה המוסרית של ההנהגה היא השחיתות הרעיונית שביסוד המדינה, החל מכך שזכות הקנין איננה מעוגנת בישראל בחוקה ולכן איננה מוגנת והמשך בכך שהמדינה בנויה על גזל האזרח, החל ממיסוי כפוי ובלתי מבוקר וכלה בהחלטות הפוגעות בזכות הקנין.

3. חוקה חייבת להתבסס על חוקי יסוד שאינם מאפשרים יוצאים מן הכלל.

במגילת העצמאות של מדינת ישראל מופיעים סעיפים המבססים עקרונית את יחסם של מקימי המדינה למעמד זכויות האדם היסודיות:

מתוך מגילת העצמאות של מדינת ישראל 14.5.48

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט.. ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ...ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

העובדה שישראל התאימה את עצמה במגילת העצמאות שלה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות משמעה שהיא מקבלת עליה את ערכיו של האו"ם, כולל אלה שהתבטאו מאוחר יותר במגילת הזכויות שנוסחה בו.

בהיעדר חוקה למדינת ישראל, מעוגנות זכויות האדם בה בשני חוקי יסוד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו 1992

1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

1א. מטרה (תיקון: תשנ"ד): חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

2. שמירה על החיים, הגוף והכבוד אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

3. שמירה על הקנין: אין פוגעים בקנינו של אדם.

4. הגנה על החיים, הגוף והכבוד כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.

5. חירות אישית. אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.

8. פגיעה בזכויות (תיקון: תשנ"ד) אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

9. סייג לגבי כוחות הבטחון אין מגבילים זכויות שלפי חוק-יסוד זה של המשרתים בצבא-הגנה לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הבטחון האחרים של המדינה, ואין מתנים על זכויות אלה, אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות.

10. שמירת דינים אין בחוק-יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק-היסוד.

11. תחולה כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק-יסוד זה.

12. יציבות החוק אין בכוחן של תקנות שעת-חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, מותר להתקין תקנות שעת-חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק-יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש.

חוק יסוד חופש העיסוק

התקבל בשנת 1992

חוק יסוד: חופש העיסוק הוא חוק יסוד שנועד להגן על חופש העיסוק, כלומר על זכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. לחוק זה ולחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו העניקה הכנסת מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה.

ראשית, סעיף 4 לחוק יסוד זה קובע: "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". סעיף זה זכה לכינוי "פסקת הגבלה", וכשמו כן הוא - הוא מגביל וקובע סייגים לכנסת בבואה לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק

סעיף 6 לחוק יסוד זה מגן על החוק מפני תקנות שעת חירום, בקובעו שאין לממשלה סמכות לשנות את חוק יסוד זה - ובהכרח, לפגוע בחופש העיסוק - באמצעות תקנות שעת חירום, כמבואר: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים".

שני חוקים אלה אינם נוגעים להפרה המתמדת של זכויות האדם המתבצעת על ידי הממשל בישראל, אשר פוגע בזכויות האדם היסודיות: החיים, החופש והקנין.

שחיתותה המוסרית של המדינה באה לידי ביטוי בכך שהנהגתה סבורה שיש דבר רע יותר ממותו של אדם – שהיא מרשה שמוות כזה יקרה מדי יום – ושציבור האזרחים תומך בהשקפה זו על יסוד "אין ברירה". אדם שסובר שאין ברירה אלא שימותו חפים מפשע אינו מוסרי – ולא משנה אם הוא רק לא פעל בהסכמתו זו.

רשימת פגיעה בזכויות האדם על ידי ממשלת ישראל:

שליטה ריכוזית בכל תחומי הכלכלה, כולל מיסוי כפייתי, שהביאה לעוני רב ולהתרוששותם של מגזרים שלמים. ניהול גרוע של החינוך, התקשורת, התחבורה וחיי הרוח והאמנות.

פגיעה בהתיישבות היהודית בארץ ישראל: גירוש מתיישבים, הרס התיישבות ומניעתה בשטחי ארץ-ישראל, כולל הפקעת אדמות ואי מתן רשיונות לבניה מטעמים פוליטיים.

תחום הבטחון: גיוס חובה המשולב בתפיסת בוטחון ריכוזית אשר במקרים רבים סיכנה וגרמה להרג של חיילי צה"ל בפעולות כמו טיפול הפקרותי במלחמה, ניהול לא מקצועי בשל חסר חופש והפקרת בני ברית החל מצד"ל וכלה במשת"פים.

שליטה במדיניות החוץ: שליטה בעלת אופי נכנע לתביעות גורמי חוץ, המלווה בויתורים לא צודקים לאויב ובהפניית משאבים גדולים לטובת מימונם ואחזקתם של זרים, אם לא אויבים, וזאת בניגוד לטענה שהמשאבים של האזרחים מוצאים מהם לטובתם הם.

נתונים נוספים