הבזוי באדם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 840
הבזוי באדם
הפוליטיקה והפסיכופתולוגיה של העריץ בכוח
הבזוי שבאדם הוא האדם שסוחר בחיי אדם. זהו הבזוי שבאדם; זהו הנחות ביותר בחברה האנושית - היצור האנושי הקרוב ביותר למדרגת חיה, אשר נמצא, מבחינת סולם החיים, מתחתיה, באשר אפילו חיה איננה פוגעת בדרך כלל בבני מינה, וגם חיית טרף איננה עושה את מעשיה מבחירה אלא באופן מוטבע מראש (מתוך התנייה אינסטינקטיבית).
הבזוי שבאדם הוא העריץ בכוח, זה שסובר כי לאדם אחד שמורה הזכות להחליט מה יעשה אדם אחר בחייו. לרוב, אין הוא מממש באופן מלא את כוחו זה; העריצים השולטים בגורלות של מיליארדי בני-אדם על פני האדמה הם, בד"כ, אותם מעטים מבין חיות-האדם קרות הדם הללו, שהגורל – או המעשה – אינו לידם את ההזדמנות.
הבזויים הללו נמצאים בשורותיה של כמעט כל חברה אנושית, אך לא בכל חברה אנושית נמצא רעיון השליטה שלהם בסולם הערכים. הם יוצאים אל פני השטח רק בזמן ובמקום שבו הם רצויים ומוערכים על ידי בני החברה הנתונה, בין אם בצורה מפורשת ובין אם נסתרת.
בישראל, למשל, מחונכים לעריצות רבים וטובים מגיל צעיר על ידי מערכות הבטחון אשר מפעילות מאז קום המדינה שלטון של עריצות על כל האזרחים, בטענה שמדובר ברוע הכרחי. דבר זה הוא הגורם הראשון במעלה לכך שמדינת ישראל הפכה לקן גידול לעריצים רבים ומגוונים וביניהם דוגמאות רבות לסוג האנושי הירוד שמאמר זה עוסק בו.
יצויין כי המגבלות המוטלות על הפגיעה בזכויות האדם בישראל נובעות בד"כ מהמקורות היהודיים אשר, בהתערבם במבנה הנפשי של היהודי, אינן מאפשרות לו התעמרות משוללת רסן בעמיתיו – עם יוצאים מן הכלל, פקידותיים באפיים, שאינם קשים לאיתור במרחב החברתי היהודי-ישראלי.
היכן, עלי אדמות, אנו נתקלים בתופעת קיומו של הבזוי שבאדם?
צורה הנפוצה ביותר על פני האדמה של יצור בזוי זה אפיינית לשתי חברות: א. חברות שבהן ערך חיי האדם בכלל, וחיי האדם היחיד בפרט, עדיין לא תפש עמדה ראשית (או אחרת) בסולם הערכים האנושי/חברתי. ב. חברות מפותחות שבהן הגיעו כבר להכרה זו, אך זנחוה בשל תפישה אידיאולוגית ו/או פילוסופיה פוליטית כלשהי.
את החברה הראשונה ניתן למצוא במדינות העולם השלישי ובעריצויות המסורתיות של המדינות המפגרות כגון המדינות המוסלמיות או העריצויות הדרום-אמריקניות – ואת השניה ניתן למצוא כמערכת פוליטית מלאה ושלטת או כקבוצה רעיונית בפוליטיקה של מדינות כמו העריצויות הקומוניסטיות או הסוציאליסטיות על פני העולם כולו.
האדם הבזוי מכולם הוא זה אשר מסכים עם כל אידיאולוגיה שרואה הקרבת חייהם בכלל וזכויותיהם בפרט של בני אדם (*) ככורח המציאות – ועוסק ביזמה להפעלת מערכת כזו או בשירותה מתוך הנחה שמדובר בטוב טבעי והכרח מציאותי.
(*) למותר לציין כי מדובר בהשקפה הנוגעת לבני אדם חפים מפשע.
בימינו, מתאחדים הבזויים שבאדם משני המחנות ופועלים בצוותא נגד שאר בני האנושות; המתוחכמים שבסוג ירוד זה מן המדינות המתועשות יוזמים שותפיות רצח וסחר-אנושי בדם ובבני-אדם עם הברבריים והפרימיטיביים של הסוג – אלה הנמצאים בראש העריצויות, כדי להרוויח את מה שלדעתם ניתן להפיק מכך מבחינה פוליטית.
במי מדובר, באופן מסוים?
בראשי מחלקת המדינה האמריקאית ועמיתיהם מן השוק המשותף האירופאי, החוברים עם אריאל שרון ושותפיו בניהול החלק האנטי-מוסרי של מדינת ישראל (כולל בכירי השמאל הישראלי מן ה"אופוזיציה") – החוברים לרוצחים המדופלמים העומדים בראש הרשות הפלשתינאית - ולכל מי שתומך במדיניות האנטי-אנושית שהם מנהלים.
זה המקום לציין כי החבורה הזו מתפרנסת ממשאבים כלל-עולמיים של משלמי-מסים המוסרים את פרי עבודתם לרוצחים אלה, בכוח או בפועל, על יסוד הנחה שקרית שקבוצה זו פועלת להפצה של רעיונות הומניים בעולם של היום.
המאפיין את בני הקבוצה הוא אמונתם בכך שהדבר נכון: כי בפעולתם, הצורכת על בסיס יום-יומי דם אדם, הם מסייעים למטרה האנושית הכללית הקרוייה בפיהם בשם-המפתח: שלום.
ה"שלום" של הבזוי שבאדם, כפי שניתן לראות במצבה המדיני של ישראל, הוא המושג המאחד את בכירי הממשל הישראלי עם בכירי הרשות הפלשתינית; מושג ה"שלום"מהווה, בפיהם, הגדרת מטרה; רצח, עינוי והשמדת בני אדם יחידים, במספרים כאלה או אחרים, מהווה, בעיניהם, הצגת תכלית – ושני אלה נתפשים, על ידם, כאמור לעיל, גם כהכרח מציאותי לצורך הגשמת מטרה לא אנושית זו.
אין ספק שהבזוי שבאדם סבור שיש לקבוצה אנושית אחת – שמשולבים בה ענינים כלל-עולמיים עד כדי כך שהיא מהווה מעין "אחווה של רוצחים" – זכות לטפל בעניני האנושות כולה, כדי להביא אותה, כביכול, אל "חוף מבטחים". על יסוד זה נוצר קשר בין שליטים מתרבויות שונות – אנשי מערב ומזרח, נציגי מדינות עניות ועשירות ועוד – שכולם מאוחדים בהנחתו של הבזוי שבאדם: שלצורך השגת המטרה הטובה בעיניו מותר לו – ולעמיתיו – להוציא מכלל הקיום או "לשנע" בני אדם אחרים.
ונשאלת השאלה: איך נוצר הבזוי שבאדם?
שתי תשובות עקרוניות לשאלה זו; הראשונה היא שבחברות שבהן הנחת הבזוי באדם היא אבן יסוד – כמו בחברה המוסלמית או הקומוניסטית-סוציאליסטית – גדל האדם לתוך הנחה זו ובדרך של בחירה טבעית הוא נהיה לחלק מן השלטון או אף למובילו. דוגמאות קלאסיות לכך הן אדולף היטלר, יוסף סטאלין, יאסר ערפאת או סדאם חוסיין, שהעפילו לפסגת השליטה בחברותיהם כי גילו יכולת גבוהה ליישום ערכים שממילא התקיימו בחברתם לפני כן, ובמיוחד אכזריות חסרת-פניות לכל הסובב אותם.
השניה, האפיינית למדינות מערביות ובתוכן מדינת ישראל, היא שבמדינות אלה מתקיימים זרעים של הרעיונות האפייניים לבזוי שבאדם, וזרעים אלה ניתנים, בהקשר פוליטי מסויים, להיות מעודדים לצמוח עד כדי הפיכתם לצמח ארסי המטפס והמצמית כל צמח אחר שגדל בסביבתו. בתנאים מסויימים מסוגל אדם שעונה, בכוח, על דרישותיו של סוג אנושי ירוד זה, לממש כוח זה ואף להתחבר, באמצעות ערכים משותפים – במיוחד הנחיצות בדם-אדם למחזור ההפעלה של תכניותיו - אל שותפיו הטבעיים.
קשר זה של שותפות טבעית מסביר את החיוכים וההבנה ההדדית הקיימת בין שפלים אלה בישראל לעמיתיהם בארה"ב, באירופה וברשות הפלשתינית, כשמה שמאחד את כולם הוא מוכנותם להקריב את בני עמם לטובת תהליכים פוליטיים "גדולים" מחיי אדם...
מאידך, הסימן המובהק, המזהה את אלה שאינם מסוג אנושי ירוד זה – וגם לא יהיו – הוא חוסר המוכנות שלהם לגרום למוות של בני אדם – בין אם מדובר בבני עמם ובין אם לא. אנשים אלה, הראויים לתואר "בעלי צלם אנוש", גם אינם מוכנים להיות שותפים לתכניות שבהן בני אדם מופיעים כ"גורמים שניתן לוותר עליהם".
האדם הבזוי ביותר הוא עדרי באפיו – הוא מוצא את בני מינו על יסוד של מילות-מפתח, כמו "הקרבה", "טובת הכלל" וכמובן "שלום". הוא אוניברסלי בגישתו המוצהרת, כלומר הוא אינו מסוגל להבין או לתפוס סבל אנושי אמיתי, אותנטי ומציאותי, כמו זה של היחיד/ים שלו הוא גורם.
עולמו של היחיד איננו קיים בהוייתו של הבזוי שבאדם או ביכולת התפישה שלו. הוא חושב במונחים גלובליים, של האנושות ככלל, שנראים לו תואמים יותר את המציאות כפי שהוא מבין אותה. דבר זה מאפשר לו לפסוח, לעתים, על מליוני בני אדם, בשיקוליו. בעולם של פעם הוא היה הנוצרי אשר שיעבד עמים שלמים באפריקה או בדרום-אמריקה. בעולם של היום, למשל, הוא האדם שאיננו לוקח בחשבון את מחנות הריכוז בדרום-קוריאה או את הרצח שמבצע הממשל הסיני.
כל אלה "קטנים" עליו; הוא, שמבחינה אידיאולוגית הוא, בד"כ מטריאליסט, מתכנן את ה"אבולוציה" מנקודת מבט על-אנושית, "אלוקית" כביכול, ואינו שת אל היחיד האנושי...
בישראל של היום ניתן לזהות את אלה שהם מהסוג הבזוי ביותר שבאדם על ידי מוכנותם העקרונית למצב שבו, מדי יום, נהרגים ונפצעים אזרחי ישראל. זה כולל רבים מאלה שמחד הם בעלי מודעות פוליטית אך מאידך הם מוכנים להסכין עם סכנת חיים קבועה ופגיעה בכאלה שאינם מחזיקים באמונתם הפוליטית...
חלק מבעלי המודעות הפוליטית שבהם חוברים אל בני סוגם שבמשטרים אחרים, שואפים למצב חברתי-פוליטי שבו יוכלו לסייע בהשמדת ה"פחות-ראויים" מבני חברתם שלהם, ואף עוסק ביזימה ובשיתוף פעולה של התרחשויות אשר בהן עלולים להיהרג אלה הנחשבים על ידם כפחות-חשובים...
חברה הראויה לשמה זה צריכה להקיא מתוכה את סוג החשיבה הזה ולהוקיע את אלה שנוגעו בנגע הזה. על סוג חשיבה זה להיתפס כמסוכן לאנושיות וככזה אשר מציב את בעליו מחוץ לחברה האנושית. זה סביר בהחלט שלהלך חשיבה זה – אשר אין ספק שבעליו איננו יכול להנות מאושר אנושי מלא (*) - אין תרופה בנמצא.
ולו לא יהא חלקי עימהם.
(*) אין אפשרות במציאות להנות מאושר אנושי מלא ולהיות, בו בזמן, שותף לרצח.