יורו 2004 וחוקי המשחק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 926
יורו 2004 וחוקי המשחק
על תפקידם של חוקים אובייקטיביים בתרבות
ברוך הבא יורו 2004, שבו, במשך שבועיים נהנה כולנו – מליוני אוהדי כדורגל – מצפיה ביישומם של הסכמים אנושיים נאורים, המבוססים על חוקים מוסכמים ומוחלטים, המבוצעים בקפידה על ידי אנשים שאף כי הם שונים זה מזה, ואף כי הם באים ממדינות שונות זו מזו, הצליחו למצוא ביניהם מכנה משותף כדי להנות זה מחברתו של זה.
יש הרבה מה ללמוד מעובדה זו של שיתוף פעולה בין אנשים כה רבים ממקומות כה שונים זה מזה, ובמיוחד ממה שמאפשר אותה: חוקים אובייקטיביים.
חוקי משחק הכדורגל הם דוגמה פרטית לעקרון אנושי כללי: חוקים המותאמים לעובדות המציאות מחד והמוסכמים, מאידך, על בני אדם לצורך פעולה מסויימת; אם לא היו חוקים אלה מתאימים למציאות – או מקובלים על בני האדם המפעילים אותם במשחק – לא ניתן היה לקיים משחק כדורגל (או, למעשה, שום פעולה אנושית מורכבת).
והציות לחוקים הוא התנאי לקיומה של חגיגת הכדורגל העולמית.
במשך שבועיים יצפה העולם כולו במפעל אנושי כלל-אירופאי שכל כולו מורכב מפעילות של מאות מליוני בני אדם שהסכימו ביניהם, למשל, על כך שעשרים האנשים המתרוצצים על הדשא אינם נוגעים בידם בכדור – ומעבר לטווח טעות מוגדר (שגם עליו יש הסכמה, כללים וחוקים) לא יהיה לכך שום יוצא מן הכלל.
לפני כאלפיים שנה כפה קיסר רומאי מטורף את מארגני האולימפיאדה היוונית, תפארת העולם העתיק, להעניק לו, בניגוד לחוקים הקבועים, תואר מנצח. אין ספק שבכך האיץ את תהליך מחיקת שתי התרבויות גם יחד ממפת העולם התרבותי, כי אין מערכת תרבותית יכולה להתקיים אם חוקיה אינם נשמרים.
וזה מה שיקרה גם לתרבות זמננו אם לא ילמדו מפעיליה להקיא אל מחוץ למגרש את כל מי שאינו מציית לחוקי המשחק; פעם, בעתיד, ילמדו גם הפוליטיקאים שלנו את השיעור הזה. עד אז ניאלץ להמשיך ולסבול מהפרת החוקים המתמדת המתחוללת במשחקי החיים והמוות שהם משחקים בנו ומהתוצאה הבלתי נמנעת שלהם: היעדר תוצאה חד משמעית.
"שברו את הכלים ולא משחקים", אחד מהמנוני ילדותנו, מבטא אמת גדולה: אם אתה שובר את הכלים בכל פעם שתוצאות המשחק אינן לטובתך, אתה אינך יכול לשחק – ואם אינך יכול לשחק, אתה גם אינך יכול לנצח.
אתה שומע את זה, מר שרון?
יורו 2004 וחוקי המשחק
על תפקידם של חוקים אובייקטיביים בתרבות
ברוך הבא יורו 2004, שבו, במשך שבועיים נהנה כולנו – מליוני אוהדי כדורגל – מצפיה ביישומם של הסכמים אנושיים נאורים, המבוססים על חוקים מוסכמים ומוחלטים, המבוצעים בקפידה על ידי אנשים שאף כי הם שונים זה מזה, ואף כי הם באים ממדינות שונות זו מזו, הצליחו למצוא ביניהם מכנה משותף כדי להנות זה מחברתו של זה.
יש הרבה מה ללמוד מעובדה זו של שיתוף פעולה בין אנשים כה רבים ממקומות כה שונים זה מזה, ובמיוחד ממה שמאפשר אותה: חוקים אובייקטיביים.
חוקי משחק הכדורגל הם דוגמה פרטית לעקרון אנושי כללי: חוקים המותאמים לעובדות המציאות מחד והמוסכמים, מאידך, על בני אדם לצורך פעולה מסויימת; אם לא היו חוקים אלה מתאימים למציאות – או מקובלים על בני האדם המפעילים אותם במשחק – לא ניתן היה לקיים משחק כדורגל (או, למעשה, שום פעולה אנושית מורכבת).
והציות לחוקים הוא התנאי לקיומה של חגיגת הכדורגל העולמית.
במשך שבועיים יצפה העולם כולו במפעל אנושי כלל-אירופאי שכל כולו מורכב מפעילות של מאות מליוני בני אדם שהסכימו ביניהם, למשל, על כך שעשרים האנשים המתרוצצים על הדשא אינם נוגעים בידם בכדור – ומעבר לטווח טעות מוגדר (שגם עליו יש הסכמה, כללים וחוקים) לא יהיה לכך שום יוצא מן הכלל.
לפני כאלפיים שנה כפה קיסר רומאי מטורף את מארגני האולימפיאדה היוונית, תפארת העולם העתיק, להעניק לו, בניגוד לחוקים הקבועים, תואר מנצח. אין ספק שבכך האיץ את תהליך מחיקת שתי התרבויות גם יחד ממפת העולם התרבותי, כי אין מערכת תרבותית יכולה להתקיים אם חוקיה אינם נשמרים.
וזה מה שיקרה גם לתרבות זמננו אם לא ילמדו מפעיליה להקיא אל מחוץ למגרש את כל מי שאינו מציית לחוקי המשחק; פעם, בעתיד, ילמדו גם הפוליטיקאים שלנו את השיעור הזה. עד אז ניאלץ להמשיך ולסבול מהפרת החוקים המתמדת המתחוללת במשחקי החיים והמוות שהם משחקים בנו ומהתוצאה הבלתי נמנעת שלהם: היעדר תוצאה חד משמעית.
"שברו את הכלים ולא משחקים", אחד מהמנוני ילדותנו, מבטא אמת גדולה: אם אתה שובר את הכלים בכל פעם שתוצאות המשחק אינן לטובתך, אתה אינך יכול לשחק – ואם אינך יכול לשחק, אתה גם אינך יכול לנצח.
אתה שומע את זה, מר שרון?