מי שמכם?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 831
מי שמכם?
לרוב, כליאה היא אי צדק ברור כי הוא גורם רק סבל ואיננו פותר דבר. יש הקשרים שבהם ניתן להגן על בני אדם באמצעות כליאה של מי שמאיים לפגוע בהם. זהו מקרה שבו מוצדקת כליאה כהגנה על זכויות האדם, אך לא למטרת ענישתו או חינוכו של פושע.
קודם כל, אין להסכים לכך שכליאה עשויה לשמש כגורם בעל איכות חינוכית כלשהי. היום, מערכות המשפט העולמיות מחזיקות בצורה כמעט מובנת מאליה ברעיון שיש לאדם אחד זכות להעניש אדם אחר - אך יש לבדוק מחדש את הנחות היסוד שביסוד רעיון זה.
קנסות ומאסרים נהוגים בכל מדינות העולם. מעבר לטיעון התומך בהם על יסוד פתרון בעיות חברתיות (כלומר: הגנה על החברה על ידי הרחקת הפושע כנגדה ואזהרתו או הוצאת פיצויים לקורבנותיו ממנו) קיים טיעון נוסף, הרואה את גזר הדין כעונש, כלומר: כדרך שבה מחנכים אותו להיות אדם טוב יותר.
שתי בעיות כרוכות בטיעון זה: א. שאלת הזכות המוסרית שיש לקבוצת אנשים או לאדם כלשהו לחנך אדם אחר בניגוד לרצונו. ב.שאלת המעשיות של פעולה כזו, כלומר: האם בכלל מישהו אי פעם הוכיח הצלחה של טכניקת חינוך כזו?
למחזיק בחכמת המציאותיות שאלה זו איננה חדשה. היא איננה אלא השלכה חדשה של בעיית ההפרדה השכיחה שבין המוסרי והמעשי - ואכן, מדובר בבעיה דו-היבטית כבעית היחס שבין המעשיות והמוסריות. שכן, אם אין בסיס מעשי מוכח ליעילותה של פעולת הענישה, מה זכותו המוסרית של זה שמפעיל אותה?
כל התיימרות לענוש מישהו, כל נסיון של אדם לחנך מישהו על ידי ענישה, חייב להיתקל בשתי השאלות המייצגות את שני ההיבטים שלעיל: להיבט המוסרי, שאלת הזכות המוסרית - ולהיבט המעשי, שאלת המעשיות היישומית.
שאלות מוסר אינן נפרדות בשום פנים משאלות מעשיות ויתרה מזו – התשובות לבעיות מוסריות תלויות באפשרויות הקיימות במציאות, כלומר באפשרויות יישומם של רעיונות מוסריים.
רעיונות שלא ניתן לישמם אינם מוסריים. מסקנה זו נובעת מרעיון היסוד של ביסוס המוסריות על המציאות. המציאות היא שורש המוסריות וכל מוסריות שאיננה תואמת את המציאות איננה מעשית ועל כן איננה, למעשה, מוסרית.
רעיון מוסרי שאיננו נובע מטבע הדברים במציאות או שלא ניתן ליישמו במציאות מעיד על עצמו שהוא ...איננו מתאים למציאות, איננו מעשי, איננו כזה שיש מה להתייחס אליו ברצינות (רצינות היא הדרך לומר שאנו רואים רעיון כמעשי ומתכוונים ליישם אותו).
מבחינה מוסרית, אין אדם או קבוצת בני אדם מחזיק/ים בזכות לכפות על אדם אחר חינוך או שיפור אופי או שיפור אנושי בניגוד לרצונו. מבחינה מעשית, אין אדם או קבוצת בני אדם המחזיק/ים ביכולת לכפות על אדם אחר חינוך או שיפור אנושי בניגוד לרצונו.
כלומר, כל הרעיון שלפיו מחזיקה המדינה - מדינה כלשהי - בזכות לענוש מישהו, הוא מצוץ מן האצבע ושקול לרעיון שיש למדינה זכות לחנך. כמו כן מצוץ מן האצבע הרעיון שהמדינה יכולה להצליח לחנך מישהו על ידי ענישה או בכל דרך אחרת.
ואכן, במערכת הענישה שמיסדה, גרמה המדינה אך ורק סבל לאזרחים.
מדינה צודקת איננה בעלת סמכות להעניש אלא להגן על זכויות אזרחיה. אם היא מפעילה מערכת הגנה כזו היא יכולה לפגוע באזרחים פושעים בדרכים שונות בכדי לשמור על זכויות אלה שלא פשעו - אך זה איננו כמו ההתיימרות לחנך את אלה שפשעו בכדי שלא יפשעו.
חינוך אנשים בוגרים איננו נעשה על ידי כפיה ועל הלא בוגרים להיות מחונכים על ידי הוריהם ולא על ידי מערכות הממשל.