ריכוזיות בטחונית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1072
ריכוזיות בטחונית
בין אלטלנה לעמנואל
זה קרה ביום קיץ אחד ליד העיר עמנואל אשר בשומרון: מספר רוצחים ערבים ארבו לאוטובוס מלא נוסעים שעשה את דרכו לישוב ובאמצעות מטען חומר-נפץ רב עוצמה בלמו את תנועתו. לאחר מכן התקרבו אל האוטובוס ובמשך דקות ארוכות – בין חמש לעשר – ריססו בני העוולה האלה את האוטובוס.
במשך דקות ארוכות, שהיוו נצח אמיתי לנרצחים – גברים, נשים, זקנים וטף – נהנו חיות האדם מכל רגע, שבו שלחו את קליעי המוות שלהם, אשר חדרו את מעטה הפח של הרכב, את גופות האדם, וביניהם את כרסה של אשה הרה ואת תינוקה הרך שלא נולד עדיין. יושבי האוטובוס, כלואים במלכודת מוות, זעקו לעזרה, התחננו על חייהם, אמהות ואבות ביקשו על חיי צאצאיהם, ילדים יללו מפחד וביקשו לסוכך על הוריהם. אך השנאה ניצחה את הרחמים והמוות חגג את יומו והרס משפחות לנצח. אלה שנותרו בחיים לא יזכו עוד לעולם לגעת בשלווה שקדמה לאותן דקות של אל-אנושיות.
כן, זה היה טבח אמיתי; טבח שכזה הוא אירוע שהמוות בו קשה יותר כמעט מכל מוות אחר, כי הנפגע בו סובל ממכת הרוח קשה לא פחות משמכה בו החומר, כי לא רק שהוא מת, אלא הוא גם מושפל; בטבח – כמו בתאי ההשמדה של הנאצים, מת האדם על ברכיו. בטבח, האדם מוצא מן החיים עלי אדמות בבעיטה באחוריו - בעיטת חיית-אדם, שאינה בעלת זכות לחיים, הבוזזת את זכותו של מי שיש לו. טבח שכזה איננו רק קוטל אלא גם משפיל – משפיל את האדם, משפחתו ועמו עד עפר, המעליבה אותו בעצם הצורה שבה קרה: ובמקרה המיוחד של טבח עמנואל בעובדה שאירוע זה של חיסול יהודים צדיקים על אדמתם לא היה חייב להתרחש.
לא, הטבח בעמנואל לא חייב היה להתרחש כך - ובודאי שלא להיגמר כך.
הוא היה יכול להתרחש אחרת - ולהיגמר אחרת.
כל מה שהיה צריך, כדי לעשות את ההבדל, זה אקדח אחד.
אקדח אחד!
במקרה של הטבח הזה, אקדח אחד היה עושה את ההבדל בין טבח לקרב.
אם היה לאחד מהכלואים הנטבחים באוטובוס הדמים אקדח, והוא היה יורה במחבלים, כל האירוע היה נראה אחרת לגמרי. שלא לדבר על מה שהיה קורה אם היה ברשות נוסעי האוטובוס תת-מקלע או רימון-יד או שניים.
זה לא בשמיים ואין בישראל מחסור בנשק; מחסני הנשק והתחמושת של ישראל מלאים עד כדי יכולת לספק נשק להגנה עצמית לכל איש ואשה מתושבי ישראל.
מה שבאמת חסר בישראל של 2002 זה חופש. מה שמנע מאזרחי ישראל שנסעו באוטובוס מלהחזיק בנשק היה מדיניות אספקת הנשק לתושבים, בהנהיגה מדינת ישראל.
אם היתה ישראל במצב של חופש – חופש אמיתי – יכול היה כל אדם להיות מצוייד בנשק להגנה עצמית – ובמקום מועד לפורענות כמו השומרון, אשר בו מותקפים מדי פעם אזרחים על ידי ערבים שבאים ממקומות ישוב ערביים, מחוייבותו של השלטון היתה לדאוג לכך שהאזרחים יהיו מוגנים.
השלטון לא עמד בחובתו זו, אנשי עמנואל לא היו חמושים והאסון קרה.
אז מה היה לנו? מיד לכשהתרחש הטבח בעמנואל החלו טחנות נציגי הציבור, התקשורת והממשל לירות צרורות מפוזרים של אמירות על שלל נושאים שמטרתם אחת: להסיח את הדעת מהבעיה האמיתית: הריכוזיות הבטחונית; קודם כל פצחו הרשויות – צה"ל, המשטרה, משרד הבטחון, עיריית עמנואל, מועצת יש"ע ועוד - בהאשמות הדדיות לגבי השאלה מי היה אחראי לבטחון ומדוע לא עשה מה שהיה צריך לעשות. אחר כך החלו כל בעלי יד ורגל להפציץ את החלל בפתרונות מטופשים, מסורבלים, יקרים וחסרי משמעות: סיורים מוגברים, רכבים משוריינים, גדר בטחון, עונשים מוגברים על מחבלים ועוד.
תוך כדי הימשכות ה"חגיגה" הזו, ומתוך ההנחה שיש לשבור ולפורר את הזעם הצודק, המצטבר והמתאחד בציבור כנגד מפקיריו, החל מבצע משולב של מתקפת מגננה של הממשל, מערכת הבטחון, מערכת המשפט והתקשורת הממלכתית אשר מיהרו להודיע לציבור כי מתנחלים חשודים במכירת נשק למחבלים – ולאנשים ישרים אין צורך להוסיף על כך דבר.
לשלטון הריכוזי בישראל ענין לשמור על פיקוח על הנשק בישראל. כבר מאז "אלטלנה", שאותה הטביע השלטון בימיה הראשונים של המדינה הועבר המסר, שהמדינה לא תסבול נשק שאינו בפיקוחה. סביר שאיסור חמור זה, אשר הוטל כבר בימיה הראשונים של המדינה, נבע קודם כל מחששו של המשטר החדש, שבין מאפייניו היתה החרדה מפני איום על השלטון, ובמיוחד כזה שעלול להיות מיושם על ידי האלטרנטיבה השלטונית דאז: מחתרות אצ"ל ו/או לח"י.
בין אם כוון הדבר כך מלכתחילה, החרדה נותרה עד ימינו; השלטון הריכוזי בישראל, אשר שומר בציפרניים על מונופולין הבטחון שלו, החדיר באמצעות אלטלנה וכל השלכותיה הפסיכולוגיות, ואח"כ באמצעות מערכת החינוך שלו, את הרתיעה מפעולה פרטית, מנשק פרטי ומשוק פרטי בכל הנוגע לנשק להגנה עצמית.
איש בציבוריות הישראלית אינו קושר את התנהגותו של הממשל הישראלי בתחום זה להתנהגותו של שלטון המנדט הבריטי, שאחד מהנושאים הקבועים שעליהם התמודד עם בני הישוב הישראלי לפני קום המדינה היה אחזקתו של נשק. כמו שלטון המנדט, את מה שעומד מאחורי מהלכיו של הממשל ואת המגמה הזו ניתן לצפות באירועים שנתפשים כמבודדים החל מכליאה בעוון החזקת נשק ללא רשיון, והמשך במעצרם של גורמים שניסו לפעול באופן פרטי למען הגנה עצמית. בין אלה שנעצרו, נשפטו ונאסרו על החזקת נשק פרטי היה ז'בוטינסקי.
המשותף למנדט הבריטי ולשלטון הישראלי היה ששניהם יישמו מכלול של פעולות מונופוליסטיות של ממשל ריכוזי פושע כנגד היוזמה הפרטית. ערך זה, המשותף למשטרים עריצים, השפיע לרעה על כל היבטי המדינה החדשה, שהבטחון הוא רק אחד מהם.
נתאר לעצמנו שבאירוע של עמנואל, אחרי פיצוץ מטעני התופת שבלמו את האוטובוס, מתקרבת כנופיית המחבלים אל האוטובוס ונתקלת, לפתע, באש צפופה הנורית לעברה ממכלול של כלי נשק אישיים. מהנסיון המצומצם שיש לאזרחי ישראל מהפעלת כלי נשק פרטיים בעלי רשיון באירועים בטחוניים, מהווה השתתפותו של כלי נשק פרטי תמיד תוספת רצויה לטובת האזרחים. אך זה לא קרה; ב"אדיבותה של מערכת הבטחון הישראלי", אשר לא איפשרה, בשל פשעי הפקידות שלה, את הזכות האזרחית להגנה עצמית, היה האירוע לטבח של כנופיה מזויינת באזרחים חפים מפשע נטולי נשק.
באופן אבסורדי, אצל הדיקטטורה החובבנית שהוקמה ברשותה של ממשלת ישראל, יש לכל פרחח אפשרות להחזיק בנשק – וכל השידורים שאנו מרבים לראות מרחובות הרשות. בישראל, הדיקטטורה המוחלטת, נבצר מאזרחים רבים, חפים מפשע, להשיג נשק להגנה עצמית פשוט מכיוון שהשלטון לא רוצה בכך. שלטונה של ישראל, כמו של הבריטים לפניו, רוצה בשליטה על הנשק. סיסמתו הבלתי מפורשת של השלטון היא: "אנחנו נחליט למי יהיה נשק עד הכדור האחרון".
הבעיה עם סיסמה זו שהיא נכונה תרתי משמע – היא קובעת לא רק למי יהיה הכדור האחרון אלא גם מי יקבל אותו...
לסיום, מסתייע הממשל, לחיזוק עמדתו בדבר מניעת נשק, גם ברעיונות שלא ניתן לקשרם עימו: את העובדה שחלק מהמתיישבים מנועים מלקבל נשק מחזקות פסיכולוגית שמועות שבכל הקשר אחר ניתן היה לראותם כביטויים אנטישמיים, ואלה נוגעות לעיסקאות המחשידות מתיישבים במכירת נשק למחבלים. "התופעה כשלעצמה היא מחרידה" כך התבטאה ענת, תושבת אדורה, בתשובה לשאלתו של דן מרגלית לגבי "המתנחלים שמכרו נשק למחבלים" בתאריך יולי 2002–07–22. ועל כך ניתן לומר, לסיום: "עכשיו, סוף סוף, כולם יודעים: המתנחלים הם שמכרו נשק למחבלים וכמו שהדתיים רגילים - תמורת בצע כסף. ואחר כך טוענים שאנחנו אנטישמיים... מזל"