החברה שאנו חיים בה

החברה שאנו חיים בה

החברה שאנו חיים בה היא חברת עבדים במלוא מובן המילה: אפילו אלה הקובעים מה יהיה אינם יכולים להרשות לעצמם רכוש או פעולות חופשיים מפיקוח של בני אדם אחרים. זו גם הסיבה לשקיעה הכללית של כולם בביצה כשהכל נאבקים איש ברעהו במקום לשחות כלפי מעלה ולהציל את עצמם.

בחברות העריצות הישנות, כשמיעוט קטן היה נהנה ממעמד של עריץ שהכל עושים את דברו, הוא לפחות היה מייצג כלפי חוץ וכלפי החברה מדד גבוה של עושר, ביחד עם טעם טוב. המלכים היו מציגים כלפי ההמונים מחוות של אצילות ותרבותיות שהיו נותנים מחד את התירוץ לעליונות פיסית המבוססת על עליונות הנובעת מרוחניות, ומאידך את השאיפה של האדם הפשוט להשתפר ולהיות כאציל בחייו.

דבר זה, אגב, פעל ועדיין פועל - וזו הסיבה מדוע זוכרים ההמונים ברוסיה או באיטליה בערגה כמוסה את ימי הצאר או את ימי הדוצ'ה שכן, לעומת הפוליטיקאים האפורים, האסירים, העבדים והנמושות של ימינו כל אריה פראי טוב יותר.

מבחינה נפשית מראה ענק עלוב ועני, המדכא אותך, הוא מדכא הרבה יותר וממחיש פחות את חולשתך מאשר אם זה ענק מפואר, פיקח ויפה תואר שהצליח לנצח אותך...

נתונים נוספים