אין לי כוח להוכיח שלא רצחתי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 844
"אין לי כוח להוכיח שלא רצחתי"
אמר חף מפשע אחרי חקירה לוחצת
משא הוכחה מעוות
מערכת החוק בישראל רקובה עד היסוד. אחת מהעדויות המובהקות ביותר להתדרדרותה המוסרית של מדינת ישראל בתחום זה התרחשה לפני מספר חדשים, כאשר, אחרי חקירה, הוצאה הודאה ברצח מפיו של אדם חף מפשע.
הדבר קרה בתום חקירה מתישה שבה, למעשה, הוטל על אדם חסר-בית להוכיח את חפותו. אין צורך להזכיר כי הגיונית ומשפטית גם יחד מוטל משא ההוכחה על מי שמעוניין להוכיח אשמה – וכי גם החוקר המשטרתי איננו רשאי לתפוס צד אלא להיות אובייקטיבי, כלומר להפיק מידע ולא הודאה.
בכתבה ארוכה בת שני חלקים שהתפרסמה בפרשה זו בעתון "הארץ" מגוללים המעורבים מסכת מדהימה של אירועים המסתכמים בכך שקיימים במערכת החוק הישראלית ליקויים המציגים שחיתות מוסרית מחרידה; שחיתות זו מתבטאת בלהטם הרב של אנשי משטרה "לסגור תיקים", הנעשה, פעמים רבות, על חשבונו של האזרח.
רמה מוסרית נמוכה זו, כשהיא מוצגת על ידי מי שאמור להיות מגן האזרח מראה על דרגת סיאוב גדולה, השלובה בחוסר מקצועיות. כך מתאר "הארץ" את מה שקרה בתמצית:
גופתו של חסר הבית אלכסנדר באסוב נמצאה על הספסל. כמה שעות לאחר מכן נעצר חסר הבית מארק קוזניצוב. בארבעת ימי חקירתו הוא נכנע ללחצם של השוטרים והודה ברצח, תוך הנחה שיוכל להוכיח את חפותו במשפט.
"לא היה לי כוח להוכיח שלא רצחתי", הסביר חסר הבית – היתה כותרת הכתבה וכותרת המשנה: השוטרים לחצו, ומארק קוזניצוב הודה ברצח
להלן קטעים נבחרים מתוך הכתבה עשויים להדהים את הקורא במשמעותם, במיוחד אם הוא חושב על כך שיש סיכוי שימצא אף הוא את עצמו פעם למול חוקרי משטרת ישראל:
"לא צריך לחשוד במשטרה שסחטה את ההודאות מקוזניצוב באיומים או באלימות, כמו שעשתה, למשל, במקרה של עמוס ברנס שהודה ב1976 ברצח רחל הלר. לחוקרי המשטרה, הוכח כבר בעבר, יש דרכים אלימות פחות ומתוחכמות יותר לכוון את גרסתו של הנאשם כך שתתאים לראיות שנאספו."
"אין ספק – התיק שהלך ונבנה במשטרה היה מפואר. רצף ההודאות שנגבו מקוזניצוב היה הרבה מעבר לדרוש לצורך הרשעה. הוא התוודה בפני החוקרים, בפני מדובבים בתאו, יצא אשם בבדיקת הפוליגרף ואפילו כתב מכתב הודאה."
"היום, שנה וארבעה חדשים אחרי המעצר, קוזניצוב לא מתקשה להסביר למה הודה: "...רציתי כבר לצאת מזה. החוקרים לחצו עלי. ישבו מסביבי שלושה חוקרים וכל הזמן דפקו על השולחן, דפקו על הקיר מעל לראש שלי וצעקו לי "תגיד את האמת", "תגיד שרצחת ונגמור עם זה." הבנתי שצריך לגמור את הלחץ של החקירות..."
"לקחו אותי לשחזור בגן. אחרי סרטים שראיתי ... היה לי קל לספר לחוקרים את מה שהם רוצים לשמוע. היתה להם בעיה אחת: לא היתה סכין. ...אמרתי שזרקתי אותו, לא זוכר איפה. חמישים שוטרים החלו לחפש את הסכין בכל מקום ולא מצאו..."
"... שיעורי ההרשעה בישראל הם מן הגבוהים בעולם, והמשמעות היא שהשופטים נוטים ליישר קו עם עמדת התביעה. את הפרקליטות אפילו לא הטרידה העובדה שלרצח הזה אין בכלל מניע."
"עם פתיחת המשפט ניסו השופטים ללחוץ על הנאשם להודות באשמתו, כדי שאפשר יהיה לסיים בזריזות את המשפט. קוזניצוב לא נכנע ללחץ השופטים וסירב להודות.
המקרה של קוזניצוב איננו היחידי. לפני כשנה הוגש כתב אישום על רצח חסר בית באתר בניה, ואף התקבלה, באמצעות מדובבים, הודאה ברצח, עד שלמרבה מבוכת המשטרה הסתבר כי ה"נרצח" נמצא, בריא ושלם, בביתו.