בין אמונה לדמיון

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 783

 

בין אמונה לדמיון

לנון מול טשרניחובסקי

 

בשבוע האחרון עסקו רבות בתקשורת בג'ון לנון ובמורשתו. בתוך מכלול השירה הרב שכתב המשורר-מלחין מתבלט, ללא הצדקה אובייקטיבית, השיר "דמיין" אשר דוגל ותומך בהתלהבות במציאות פוליטית חסרת זהות, גבולות והבדלים בין אנשים ועמים. תמונת מציאות מזעזעת זו, המושכת, דרך טבע, את אלה שאינם רואים את חשיבותה של הזהות העצמית בעולם, היא ביטוי של האידיאל הניהיליסטי.

הניהיליזם, כמו סוגים אחרים של בערות, אפייני לגורמים פוליטיים בשמאל, השרים את השיר "דמיין" בכל הזדמנות ומספקים לו, בהתאם, יחסי ציבור. למשל, באחד מביקוריו המתוקשרים של ביל קלינטון, אחד מהאחראים להסכם הרצח של אוסלו, נבחר "דמיין" להיות מושר על הבמה, כשגם הנשיא של ארה"ב לשעבר לוקח חלק בביצועו המוסיקלי, מה שחצה את הגבול ממיצג פוליטי פרקטי למחוזות של וידוי רעיוני, שבאמצעותו שטח קלינטון את ה"אני מאמין" שלו.

אך "אני מאמין" כזה, כשהוא בא מפיו של אחד מהאישים שהכניסו את ישראל לאחת הצרות הפוליטיות הגדולות בתולדותיה, צריך לגרום לחלק מהציבור לשאול את עצמו האם אין קשר משמעותי ומעשי בין גישת ה"אין גבול" שבה הביע לנון – ואח"כ קלינטון - את הנאיביות הפוליטית שלו, לבין גישתם של כל אנשי הפוליטיקה התוקפים תדיר את מדיניות הגבולות, הסגרים והמחסומים שאותה מפעילה (מכורח המציאות המלחמתית) מדינת ישראל כלפי הפלשתינים. כל ה"חולמים" האלה על עולם ללא גבולות מסיתים שוב ושוב כנגד מדיניות הגבולות של ישראל, כאילו ישראל, המותקפת על ידי הטירור, היא זו שיזמה בשרירותיות את הקשיים שהיא מטילה על מי שחפץ לבוא לתוכה.

דוגמה מעניינת לדרך שבה עוסקת האינטלקטואליה הישראלית בהנחלתו של ערך שלילי כמו תמליל "דמיין" ניתן היה למצוא באחת מתכניות יום הששי בצהריים בגלי-צה"ל, לפני מספר חדשים. בתכנית זו, בה נסקרה שירתו של שאול טשרניחובסקי, התייחסו לשירו הגדול של המשורר, "שחקי שחקי", שבו ביטא את עיקרי אמונתו, תוך ציונו של המנחה כי "טשרניחובסקי כותב את "שחקי שחקי" 70 שנה לפני שג'ון לנון כותב את "אימג'ן"...

באמירתו האוניברסלית של טשרניחובסקי על עתיד העם והאנושות הוא עולה לאין ערוך על לנון, אך המנחים של גלי צה"ל אינם מודעים לעובדה זו. אלה מנהלים את התחנה הזו כמגדלור תרבותי המושך את ספינות מאזיניו אל תחתית תהום התרבות הישראלית, שגלי צה"ל שותפים בכרייתה המתמשכת מאז שנות החמישים. למי שהחליט להטיל את צילו של הדמיון הקלוש והבלתי-ריאלי של לנון על תמונת המציאות שטופת-השמש ומלאת התקווה של טשרניחובקי יש להזכיר כי בניגוד למפעיל הפנס שהכזיב במגדלור החינוכי התת-ימי של התחנה הצה"לית, כתב בשירו שאול טשרניחובסי, אולי לצעיר הישראלי, כי החברה האנושית שבה הוא מאמין תתקיים במציאות, "לא בעתיד, בשמיים" וכי "חיי רוח לו אין די", כלומר: מציאות מבוקשת כזו לא תהיה רק של רוח, אלא גם של חומר.

עד שיתעוררו ויחליטו, כדבר טשרניחובסקי, בני העם / החברה ליישם במציאות החומר את מושא האמונה השלו, אנו נמשיך לסבול את מחיר הנסיון ליישם במציאות הפוליטית את חזון דמיונותיו הניהיליסטים של לנון.

נתונים נוספים