האוייב וההגנה מפניו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 852
האוייב וההגנה מפניו
באירועים הקשורים לעימותים בין יהודים לערבים יש לבדוק כל מקרה לגופו כדי לברר מי מהמעורבים אשם במה ואחראי למה.
שומה על אדם מוסרי להשתדל כדי שלא ייפגעו חפים מפשע, אך אסור לו להשתדל בצורה שמסכנת את אלה שלהם הוא מחוייב מוסרית: עצמו, בני משפחתו ובני עמו.
בדיקת כל מקרה לגופו איננה מתייחסת אך ורק לבדיקת כל איש אוייב שמא השתתף בפועל בפיגוע טירור, אלא גם לבדיקתו באם תמך או באם הוא תומך בו עקרונית.
עקרונית, כל מי שתומך בפיגוע כזה שייך לצד האוייב ועליו להיות מטופל בהתאם; העקרון המעורב הוא של אחריות המוטלת על כל מי שיודע על מעשה רצח מתוכנן, וקל וחומר על המתכנן, המשלח, המשלם ו/או התומך מוסרית.
ויש גם מצבים שבהם אלה האמורים לשמור על בטחון הציבור עוברים את קו הגבול הדק המפריד בין שומר לאוייב והופכים, אם הם מועלים בתפקידם המקורי, לאוייב מבית. סכנתו של זה גדולה לא פחות מסכנת האוייב שהם אמורים להגן על הציבור מפניו.
מנקודת מבט מוסרית, אין המותקף חייב לחכות עד שתתרחש פעולה שתפגע בו – לצורך פעולה מנע נגדית די בכך שהוא עלול להיפגע.
פעולת ההגנה צריכה להתבצע עפ"י העקרון המבוטא במשפט "הבא להורגך השכם להורגו". זה איננו רק היתר ורשות אלא חובה מוסרית וכל העושה פחות מכך מסכן את המוסריים והופך בכך ללא מוסרי בעצמו.
חובת ההגנה המקדימה היא העקרון העומד ביסוד הקמתה של מערכת צבאית במדינה מאורגנת – והעקרון המחייב את מפעילי המערכת הזו לקיים סוג של חוזה הקיים בין חברה למגיניה. אלה, כמו כבאים, מוחזקים תמיד במצב של "כוננות אש" והם מתוקצבים במידה שתאפשר להם להיות תמיד מוכנים להגן על משלמי המסים מבחינת רמת המוכנות שלהם.
בישראל נשכחות לפעמים עובדות יסוד מסוג זה ואנשי מערכת הבטחון נזקקים אז לתזכורת לגבי תפקידם ומחוייבויותיהם החוזיות עם החברה. לעתים יש "להזכיר" לראשי מערכת הבטחון – כמו לממשל – מיהו המעסיק שלהם ובמובן זה גם מיהו מקור פרנסתם.
ואם וכאשר האחראים על הגנת האזרחים מועלים בתפקידם עליהם להיחשב כאויבים לכל דבר, באשר אין הם שונים, למעשה, מן האוייב החיצוני – ופוטנציאל הנזק שלהם הופך אותם, למעשה, למשתפי פעולה עם האוייב.