היחידאיות מול הקבוצתיות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 852
היחידאיות מול הקבוצתיות
בישומה במלחמה העכשווית
בעולם שבו נאבקות זו בזו שתי השקפות עולם, היחידאיות מול הקבוצתיות, מייצגים את ההשקפות הללו תפישות המלחמה המנוגדות המוחזקות בידי ישראל ואויביה.
בהקשר זה ניצבים זה מול זה תורת הבטחון של החיסול הצבאי הישראלי היחידאי (האינדבידואלי) את האחראים לרצח מצד האוייב והרצח הקולקטיביסטי (הקבוצתי) של אויבינו אשר אינו מבחין בין אשמים ללא-אשמים.
אנשי השמאל המקומי ושאר מתנגדיה של מדיניות הבטחון של ישראל מתקיפים תדיר את מדיניות החיסולים הממוקדים של ישראל. הם מתעלמים מכך שפעולות ישראל מייצגות את הצדק בצורה שנדיר למצוא אותה בהסטוריה במלחמתו של עם כלשהו, מכיוון שצה"ל, בניגוד להשמצות הקבועות כנגדו מצד גורמי שמאל, מנסה פעם אחר פעם – ולעתים תוך סיכון בלתי מוצדק של חייליו הוא - לפגוע אך ורק באשמים המסויימים בצדו של האוייב.
מול גישה זו, המתייחסת לאינדבידואל האשם ופוגעת באחרים רק בלית ברירה וללא כוונה, גישתו של האוייב היא קולקטיביסטית במפגיע: אויבינו פוגעים בכל מי שהם יכולים מצידנו, כולל נשים, ילדים וזקנים, מבלי לתת כלל את הדעת על ההיבט האינדבידואלי.
האוייב, הרואה את המלחמה כמלחמה בין ישויות קולקטיביות ואת היחיד (כולל עצמו) כבורג לא נחשב במכונת הכלל, שש על כל פגיעה שהוא יכול לבצע בכלל היהודי. מבחינתו, כל פגוע יהודי הוא הישג. בהשקפת עולמו, אשר מלכתחילה רואה את היהודי כאחראי לכל צרותיו לאורך ההסטוריה, ואשר בו אין הבחנה בין אשמה לאי אשמה ובין יחיד ליחיד, ממילא לא יכול להתקיים שיקול של הבחנה כזו.
בחברה מתקדמת של צדק, כמו החברה היהודית, שקולים חיי כל אדם יחיד לעולם מלא. ערך זה איננו מוכר כך בחברה האוייבת לנו ואין חמור מהטעות שאותה עושים מנהיגינו, בהקשר זה, שוב ושוב, בכך שהם רואים את האוייב כמי שמעריך את חיי האדם היחידאים כערך. הערבי-הפלשתיני איננו רואה את חיי האדם היחידאיים כערך נעלה גם בתוך חברתו שלו – וקל וחומר בחברה שאותה הוא רואה כאוייבתו העקרונית. מבחינתו, החברה היהודית אינה אלא כלל עויין וכל אחד מיחידיה אינו אלא איבר שאין לחייו ערך גבוה.
ודי בגישה זו כשלעצמה כדי להצדיק תגובה תואמת מצד העומד מולה בשדה הקרב, כלומר: את הקולקטיביסט, אשר אינו רואה את היחיד האנושי כערך, אין לראות כיחיד, אין להתחשב בו כביחיד ואין להסתכן ולהשקיע מאמצים מסוכנים כדי לטפל בו יחידאית, כי אלה עלולים לעלות בערך היקר ביותר שקיים בצד הצודק: חיי אדם – ובמיוחד חיי אדם חף מפשע.
עד שלא נתקן השקפה מוטעית זו במחננו – וכל עוד נתיר לכוחות רעיוניים זרים להוקיע את מדיניות הבטחון המוסרית של ישראל - יילך ערך חיי היחיד האנושי ויירד בה, במידה עוד יותר גרועה מזו שכבר התדרדרה החברה והמדיניות הישראלית בדור האחרון, אשר הולכת ונעשית שוות-נפש יותר ויותר לאבדן חיי האדם בה.
היחידאיות מול הקבוצתיות
בישומה במלחמה העכשווית
בעולם שבו נאבקות זו בזו שתי השקפות עולם, היחידאיות מול הקבוצתיות, מייצגים את ההשקפות הללו תפישות המלחמה המנוגדות המוחזקות בידי ישראל ואויביה.
בהקשר זה ניצבים זה מול זה תורת הבטחון של החיסול הצבאי הישראלי היחידאי (האינדבידואלי) את האחראים לרצח מצד האוייב והרצח הקולקטיביסטי (הקבוצתי) של אויבינו אשר אינו מבחין בין אשמים ללא-אשמים.
אנשי השמאל המקומי ושאר מתנגדיה של מדיניות הבטחון של ישראל מתקיפים תדיר את מדיניות החיסולים הממוקדים של ישראל. הם מתעלמים מכך שפעולות ישראל מייצגות את הצדק בצורה שנדיר למצוא אותה בהסטוריה במלחמתו של עם כלשהו, מכיוון שצה"ל, בניגוד להשמצות הקבועות כנגדו מצד גורמי שמאל, מנסה פעם אחר פעם – ולעתים תוך סיכון בלתי מוצדק של חייליו הוא - לפגוע אך ורק באשמים המסויימים בצדו של האוייב.
מול גישה זו, המתייחסת לאינדבידואל האשם ופוגעת באחרים רק בלית ברירה וללא כוונה, גישתו של האוייב היא קולקטיביסטית במפגיע: אויבינו פוגעים בכל מי שהם יכולים מצידנו, כולל נשים, ילדים וזקנים, מבלי לתת כלל את הדעת על ההיבט האינדבידואלי.
האוייב, הרואה את המלחמה כמלחמה בין ישויות קולקטיביות ואת היחיד (כולל עצמו) כבורג לא נחשב במכונת הכלל, שש על כל פגיעה שהוא יכול לבצע בכלל היהודי. מבחינתו, כל פגוע יהודי הוא הישג. בהשקפת עולמו, אשר מלכתחילה רואה את היהודי כאחראי לכל צרותיו לאורך ההסטוריה, ואשר בו אין הבחנה בין אשמה לאי אשמה ובין יחיד ליחיד, ממילא לא יכול להתקיים שיקול של הבחנה כזו.
בחברה מתקדמת של צדק, כמו החברה היהודית, שקולים חיי כל אדם יחיד לעולם מלא. ערך זה איננו מוכר כך בחברה האוייבת לנו ואין חמור מהטעות שאותה עושים מנהיגינו, בהקשר זה, שוב ושוב, בכך שהם רואים את האוייב כמי שמעריך את חיי האדם היחידאים כערך. הערבי-הפלשתיני איננו רואה את חיי האדם היחידאיים כערך נעלה גם בתוך חברתו שלו – וקל וחומר בחברה שאותה הוא רואה כאוייבתו העקרונית. מבחינתו, החברה היהודית אינה אלא כלל עויין וכל אחד מיחידיה אינו אלא איבר שאין לחייו ערך גבוה.
ודי בגישה זו כשלעצמה כדי להצדיק תגובה תואמת מצד העומד מולה בשדה הקרב, כלומר: את הקולקטיביסט, אשר אינו רואה את היחיד האנושי כערך, אין לראות כיחיד, אין להתחשב בו כביחיד ואין להסתכן ולהשקיע מאמצים מסוכנים כדי לטפל בו יחידאית, כי אלה עלולים לעלות בערך היקר ביותר שקיים בצד הצודק: חיי אדם – ובמיוחד חיי אדם חף מפשע.
עד שלא נתקן השקפה מוטעית זו במחננו – וכל עוד נתיר לכוחות רעיוניים זרים להוקיע את מדיניות הבטחון המוסרית של ישראל - יילך ערך חיי היחיד האנושי ויירד בה, במידה עוד יותר גרועה מזו שכבר התדרדרה החברה והמדיניות הישראלית בדור האחרון, אשר הולכת ונעשית שוות-נפש יותר ויותר לאבדן חיי האדם בה.