העוני בישראל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 897
העוני בישראל
בישראל, בה שולטים הסוציאליזם והריכוזיות, יש בעשור האחרון במיוחד התגברות בהתמודדות בין המחנות התומכים בשוק חפשי והמתנגדים לו. ידועה בציבור אמירתו של שמעון פרס "הקפיטליזם החזירי". בכך התייחס לחסידי השוק החפשי, שבהם ראה את הסיבה, גם אם לא הישירה, לעוני, ולפחות לגדילתו.
הקפיטליזם, לפי חלק מן הסוציאליסטים, אותם מייצג פרס, מגדיל את הפער בין עשירים לעניים. כפי שהתבטא בנושא גם הח"כ רן כהן ממפלגת מר"ץ, שקשר את הכלכלה למוסר, "אם רוצים דרך שתהיה... (כלכלה) מוסרית... רק דרך חקיקה."
ברוח זו, חסידי הסוציאליזם תומכים בחקיקה מתמדת לטובת ה"שכבות החלשות", בהנחה שכך תיפתר בעיית העוני.
לפי ההשקפה הריכוזית, התומכת בכך שהממשלה תרכז את הפעילות הכלכלית באופן עצמאי על ידי חקיקה שתקבע גביה כללית לצורך ה"חלוקה מחדש" של משאבי המדינה, ובכך יבוא הקץ לעוני, יש מי שרואה את הרעיון של פרס בדבר היותו של הקפיטליזם מגדיל פערים כהסבר תקף לחלק מקיומו של העוני. דוגמה לכך ניתנת במאמר הבא:
במאמרה עוני זה כמו צונאמי. מכת טבע של רותי סיני ("הארץ" 27.1.06) היא כותבת על מצב העוני בישראל, בין השאר:
"השאלה היא למה הממשלה לא רק שלא עשתה דבר ואיפשרה לעוני לשגשג אלא אף עשתה דה-לגיטימציה לעניים?"
"אחרי שהביטוח הלאומי מסר כי מספר העניים עבר את קו המליון וחצי הגיב משרד האוצר באמירה ש"שני שלישים מהעניים הם חרדים וערבים, אוכלוסיות שמתאפיינות במשפחות מרובות ילדים ובשיעור נמוך של עובדים. במלים אחרות, העניים הביאו על עצמם את הצרה הזאת והם אלה שצריכים לחלץ את עצמם ממנה."
"קיומם של עניים משרת את כל מי שאינו עני" מצהירה סיני ומסבירה: "הוא מאפשר למעמד הביניים ליהנות מרמת חיים שלא היה יכול להרשות לעצמו אילמלא היו שכבות נמוכות ממנו במדרג הכלכלי-חברתי, שאפשר לשלם להן שכר נמוך תמורת שירותים." הוא מאפשר למאיונים העליונים להמשיך להתעשר, הן באמצעות הטבות המס מהמדינה, שניתנות על חשבון העניים והן על דרך השלילה, בכך שהם לא נדרשים לוותר על חלק מהונם כדי שיופנה לעניים..."
מהדברים ניתן לראות כי הכותבת מסבירה במפורט את תוכן הרעיון שביטא פרס, שהפעילות הכלכלית של השכבות העשירות היא המחזקת את העוני. היא מדברת, בין היתר, על "הטבות מס מהמדינה, שניתנות על חשבון העניים" ובכך היא מחזקת את הרושם המתקבל, שהעשירים מתחזקים כלכלית על ידי הוצאת משאבים מהעניים. אך הטבות מס אינם כספים שהמוטבים מקבלים ולמעשה לא מדובר בשום צורה של קבלה אלא, אפילו במקרה החמור ביותר (מבחינת הסוציאליזם), בגביית מס שהיא, חשבונאית, פחותה מלקיחה אחרת. בכך, ובעובדה שהעשירים "לא נדרשים לוותר על חלק מהונם" רואה הכותבת חיזוק של העוני.
אחריות הריכוזיות
אך מה שחסרונו מורגש בגישה, כמו בכל הכתבה, הוא רעיון אחד, פשוט: אשמת הריכוזיות. הרעיון שיש קשר בין העוני לבין החוקים הכלכליים שבאמצעותם אוחז השלטון בחיים אינו מופיע, בשום צורה, במאמר. מבחינת הריכוזניים (תומכי המדינה בכלכלה) אין שום עול המפריע לאזרח באחזקתו של ממשל מנופח, אשר ממסה קשות את נתיניו וכופה עליהם מגבלות בכל תנועה כלכלית שלהם. במסגרת התפישה הסוציאליסטית לא מוטלת שום אחריות לעוני על חלק מהמנגנון הממשלתי, המוציא משאבים מידי האזרחים.