סתם פשיסטים קטנים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 834
סתם פשיסטים קטנים
משחקים בציות למדינה
בישראל של היום הפשיזם איננו מובן. אם היה מובן, היו יודעים רוב אזרחי ישראל עד כמה מדינת ישראל בפרט והחברה הישראלית בכלל שקועה עמוק באידיאולוגיה הפשיסטית. הם גם היו יודעים באיזו מידה החברה הישראלית של היום מגלמת את נצחונה של אידיאולוגיה המציבה את המדינה מעל היחיד ומוחקת את מחשבתו החפשית.
בישראל של היום מתקיים לו, בהשראתו של הפקיד הציבורי, פשיזם קטן ועלוב, ביורוקרטי, אשר התאים אתץ החשיבה של אזרחיו לגישה מדינית הרואה את האזרח כבורג במכונתו. במדינה הפשיסטית הישראלית האזרח אינו אלא אביזר, משרת, עבד המדינה, הרואה את עצמו כנחות ממנה.
כדי להמחיש את הענין, כל מה שצריך הוא לבחון את אותה תכנית בגלי צה"ל בה שני להגנים נשמעים דרך קבע, כמעט מדי יום, כשהם מציגים את מה שאמור להוות קצוותיה המנוגדים של הציבוריות הישראלית הדתית מחד והחילונית מאידך:
אחד מהם, ה"חילוני", מתריע על כך שהמתיישבים "אומרים לצה"ל מה לעשות" ומדגים בכך את תפישתו לגבי היחס בין צבא ועם, כפי שמלמדת אותה האסכולה השמאלנית הישראלית: העם, לדעתו, הוא אסיר בידי הצבא וככזה אין לו מה לומר לצבא לעשות אלא לקבל ולעשות את מה שהצבא מורה לו.
בהתאמה סימטרית לכך, בן שיחו חובש הכיפה, המייצג את ה"דתיים", מרשה את התערבות המדינה בחינוך הדתי, עם הסתייגויות מיוחדות להשקפתו, אשר מבחינתו מייצגות את החופש הדתי: בשיחתם על דו"ח דברת, הוא לא מתנגד עקרונית ל"זכות" שיש למשרד החינוך להפוך על פיהם את ה"סדרים הישנים" וכל הביקורת שלו כנגד הדו"ח מתמצת בויכוח טכני באפיו על פרט יישום זה או אחר.
אך שניהם, מבלי דעת, מבטאים את רוחו העלובה של הפשיזם המקומי, שאינה אלא צל צילו של הפשיזם האירופאי שהיא, פעם לפחות, רומנטי וגיבורי; הפשיזם הישראלי הוא עלוב במיוחד ומתבסס על מילוי הוראות של קטנים וחלשים: בפשיזם זה אין, כמו בפשיזם הגיבורי, אשר עורר השראה במשטרים הפשיסטיים של המאה ה20 גיבורים המובילים אחריהם עמים, לא עוד סערת רגשות לאומנית שיש בה, לפחות ברמה הרגשית, הצדקה כלשהי לדחף הרעיוני, אלא סתם עבדות משפילה של חילוני ודתי לכאורה, המשלימים זה את זה בסגידתם לאליל הפשיזם המקומי, לדמות המדינה, ה"ממלכתיות", כשהראשון רואה עצמו כמשרת המשטר והשני. בהתאמה סימטרית, רואה את המשטר כאדונו.
ושניהם אינם אלא סמלים חיים לתוצאת חינוכה בן חמישים השנה של מדינה ריכוזית קולקטיביסטית עצובה ורעה, אשר השאיר את חותמו על דפוסי מחשבתם של חילוניים ודתיים כאחד.