ישראל הנותנת

 

ישראל הנותנת

לאורך מאות שנים נהגו הנוצרים והמוסלמים ולאחרונה הצטרפו אליהם חוגי השמאל הישראלי לקשור בין יהדות וגזל. בעולם האנטישמי בכלל ובישראל בפרט, ביחד עם חוגים פוליטיים שרואים את שומרי המצוות כמתנגדיהם, נהגו הם תמיד להאשים את היהודים הדתיים בתאוות בצע ובגזל. ביחד עם זאת, תוך הסתמכות מתנגדי היהדות על ההנחה הנפוצה בתרבות האומרת שיש סתירה בין ערכי רוח נאצלים לערכי חומר, הם גורסים כי לפיכך יש בעצם העובדה שהיהודים קשורים לעושר חומרי ולעניני ממון הוכחה לכך שמבחינה דתית ורעיונית הם חוטאים מה שמשתלב עם התיאוריה הנוצרית הרואה את העם היהודי כחוטא שנענש ואת עצמם (הרודפים הת היהדות) כחלק מתהליך ענישה זה.

למעשה זהו היסוד שעליו בנתה הנצרות הקדומה כבר מימיה הראשונים את מתקפתה נגד היהדות. כי כבר בספרה "הברית החדשה" מוקיע משיחה את היהודים על כך שהם "מעיזים" לעסוק בכספים ליד בית המקדש, מה שמהווה, מבחינת נקודת המבט הנוצרית, הרואה את הכסף כשורש כל רע, פגיעה בקודש. בעולם הנוצרי היה הכסף תמיד לסמל החומר וככזה הוא נתפס כמנוגד לרוח. ברוח רעיון זה, המפריד בין קודש לכסף, נהוג בעולם המערבי להפריד בהקשרים שונים בין אידיאלים לכסף כמטרות שונות ואף מנוגדות של פעולה.

יסודות אלה מופיעים גם בפוליטיקה העכשווית; כשמדובר בנקודת המבט הדתית מעניין לראות איך נעשית הצגת מדינת ישראל כשלילית מבחינה מוסרית על ידי שני העולמות - הנוצרי והמוסלמי – כשכל אחד מהם מוקיע בדרכו את העולם היהודי: בזמן שהנוצרים מאשימים את ישראל בהימנעות מ"שלום" ובבחירה בדרך של מלחמה מאשימים המוסלמים את ישראל בכיבוש וגזל של אדמתם ורכושם תוך פלישה למזרח התיכון. אין זה מקרי, כמובן, שאת כל הערכים הללו ניתן למצוא בתכנים התרבותיים שבהם דוגלים מתנגדי הלאום היהודי מבית. במובן זה מאוחדים ביניהם ארגוני השמאל הפרו-ערביים עם הארגונים הפרו-מערביים בפעולה משותפת, פנימית וחיצונית כאחד, הן נגד ה"אלימות" של צה"ל נגד הפלסטינים והן נגד ה"קפיטליזם" של ממשלת ישראל...

תהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה, עובדת היותה של מדינת ישראל מעצמה עולמית כה מתקדמת של טכנולוגיה, מדע, התפתחות וחדשנות בתחומים רבים כל כך על אף הקשיים האובייקטיביים שבהם היא נתונה מאז הקמתה, היא מדהימה. כפי שניתן לראות בסרטונים המופצים ברשת החופשית, אין ספק שהישג חסר-תקדים זה נובע מערכים יסודיים הנמצאים ביסודה של התרבות הישראלית, ובראשם היוזמה, החשיבה וכושר ההמצאה הייחודיים של אזרחי ישראל, שלעתים קרובות זוכים לכינוי "הראש היהודי". מבחינה זו כדאי שלא להגביל את המתרחש בישראל למסגרות מדינתה אלא כדאי לראותו כביטוי של התרבות הישראלית הקשורה, ללא ספק, למסורת היהודית אשר ביטאה תמיד כוחות יצירתיים ייחודיים. אלה, שהעניקו לאנושות לאורך ההסטוריה תרומה משמעותית בתחומים שונים, כמו כלכלה, חינוך, רפואה ואמנות – מתגלמים היום ביכולתה של התרבות היהודית-ישראלית לספק לעולם כולו (ובכלל זה גם למדינות שאינן מסכימות עם קיומה) מקדמים של התפתחות בתחומי החקלאות, המחשבים, הבטחון ובכלל. לפיכך, בסיכומו של דבר, במקום להיסחף בגלי השנאה שמכוונים אל עם ישראל אלה שמאשימים אותו בלקיחה יש ללמוד לראותו בעיניים מציאותיות: כנותן.

 

נתונים נוספים