האמונה הטפלה של ה"חינם"
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1148
האמונה הטפלה של ה"חינם"
על רקע הציפיה למחאה החברתית המתקרבת, שפעיליה תובעים זכויות כוזבות, מאמר שהתפרסם לאחרונה בישראל מהווה עדות חיה למצבם העגום של אזרחי ישראל ביחס להבנת צרכי היסוד של האדם – ובמיוחד ביחס להבנת החשיבות והחיוניות של החירות האנושית.
בעיית היסוד של החברה הישראלית טמונה, ללא ספק, בנושא החירות. זכות היסוד הזאת, המבוססת על חופש הבחירה, היכולת המבטאת בצורה המובהקת ביותר את טבע האדם, נעשתה במדינת ישראל לנכס צאן ברזל של התרבות, שאותה יונקים רוב אזרחי המדינה מיום היוולדם. התוצאה הישירה של הדבר היא שעל אף הביקורת הרבה שמוטחת חודשים לבקרים בממשל על ידי רבים, אין הם מסוגלים לראות את המחדל בעצם היות הממשל מבוסס על דיכוי החירות – וכל מה שהם משתוקקים לו בחייהם איננו אלא החלפתו.
לפיכך, אין אזרחי ישראל – שרבים מהם טוענים לשאיפתם לשינוי שיטת הממשל – חפצים, למעשה, ביותר מהחלפתו של סוהר זה באחר, אך אינם מעלים בדעתם רעיון כביטולו של הכלא שבו הם מבלים את חייהם. הדוגמה המובהקת ביותר לחשיבה זו היא הערכתם החיובית כלפיה של בכירים מבין אנשי הציבור שלנו, אשר בגלל תפיסתם את ה"צדק החברתי" כמוסרי, נתונה תמיכתם לחלק גדול מהמשטרים העריצים של העולם, הדוגלים בו.
במאמרו של זאב בן יוסף "סין: דוגמה לממשל יעיל", שהתפרסם בעתון "מקור ראשון" בתאריך 30.5.12, שיבח המחבר את מצבה של סין בימינו, כשהוא מחמיא להישגי המשטר בה. בין היתר מצאנו במאמר את הקטע הבא: "...האזרח (הסיני) שעובד כשכיר פטור מתשלום מסים וכל צרכיו בחינוך, רפואה ומגורים ניתנים לו חינם. הממשל המקומי דואג גם לעיסוקי הפנאי של תושביו."
כל אדם בעל שכל ישר מבין ללא צורך בהסבר מפורט כי במציאות שבה שום דבר איננו באמת חינם, אם מקבל אדם משהו ב"חינם" אומר הדבר שמה שקיבל נעשה על ידי עבודתו של אדם אחר, שפריה נלקח ממנו. במצב הקיים בדיקטטורה הסוציאליסטית של סין לא ברור כלל על יסוד איזה הסכם נלקח ממי שעמל פרי עמלו וניתן לאחרים, ואם בכלל שאלו לדעתו. בסין, אחד מהגדולים שבבתי הכלא של העולם, שבה יכול הממשל לקבוע כמה ילדים יביא אדם לעולם, לא מן הנמנע שאין הוא נשאל לדעתו כלל...
כך או כך, האמונה בקיומו של ה"חינם" היא ילדותית במקרה הטוב וסימן למחלה במקרה הגרוע. מחלה זו קיימת ביסוד החברה הישראלית שהצמיח לנו הסוציאליזם הישראלי – ואת הסימן המובהק של קיומה ניתן לראות בעצם העובדה שעתון כמו "מקור ראשון" מצא לנכון לפרסם מאמר קילוסין בשבח המשטר המפלצתי – ולא פחות מכך בעובדה שמר בן יוסף הוא – כפי שטרחו לציין ליד שמו - יו"ר המטה לתכנון איסטרטגי במועצת ירושלים רבתי.
לא ברור מהו תכנו המעשי של תואר מסוג זה, אך בגלל עצם היותו של אדם המעריץ את "יעילות" הממשל הסיני (שלה חברים המשטרים של סטאלין והיטלר) חבר עיריית ירושלים, ביחד עם החסינות והתמיכה שקיבל מחברי מערכת העתון, אשר העניקו לדבריו האיומים לגיטימציה מעל דפי עיתונם, יכולים אנו רק לשער מה תפקידו של הכותב בתכנון האיסטרטגי של מועצת ירושלים.
וכאילו לא די בפשעים הרבים של הממשל לגבי המתרחש בירושלים, שבה נפגעים זכויותיהם של התושבים שוב ושוב, מדווחים אנו, הקוראים, באופן עקיף זה, על האידיאלים הפוליטיים של אלה הממונים על בירת ישראל. הם – ועימם רבים אחרים, הממלאים את שורות המחאה החברתית שהשתלטה כסרטן ממאיר על כל המדינה – עובדים את אליל ה"חינם".
אליל הכזב של ה"חינם", הסוציאליסטי-נוצרי, מתבטא בעיקר בצביעות הערכית היסודית של ההצהרה על הרחמים והחסד המניעים אותו מחד והאכזריות הקשה, הבוזזת ערכים מיצרניהם ומרעיבה את צאצאיהם מאידך. והיא הנותנת תרתי משמע, כי מבחינה עקרונית אין הבדל בין הפזרנות הפושעת של הענקת זכויות לגימלאי המחבלים הרוצחים מן הרשות הפלסטינית מבלי שנקפו אצבע לעמול למענן, להענקת אמצעי מחיה מתקדמים ל"מקופחים" הערבים בכל צד של הגבול, כמו קרקעות, משאבים ושאר מתנות חינם.
קול אחד קורא בעולם של היום ל"שויון הזדמנויות" לרעבי העולם, למתן שירותים "סוציאליים" שמקורם במיסוי כבד של בני העולם המערבי לבני העולם השלישי, ולתמיכה ישירה או עקיפה במשטרים כמו אלה של סין, ויאטנם, רוסיה, סוריה ואפריקה. את ההצדקה הישראלית המוסרית הניתנת לכל אלה ניתן לראות בכל פעם שישראל שולחת על חשבון אמצעי משלמי המסים שלה משלחת של עזרה לנפגעי רעידת אדמה בסין, כאילו הבעיה של האזרח הסיני היא בעצם העובדה שהוא חסר בית – ולא המחסור בחירות.
עובדת ראיית הישראלים את בעיותיהם של חלכאי העולם רק מנקודת מבט של חסרון בחומר היא עדות שאין כדוגמתה לתפיסתם הירודה של פשעי החינוך השלטוני בישראל, הלוקה – כמנהליו – במחלה הרעיונית של המטריאליזם. אך מה שגרוע הרבה יותר מזה – כפי שמתבטא הדבר בעדותו של הפקיד הישראלי, המשבח את ה"חינם" הסיני במסגרת המחמאות שהוא מעניק ל"יעילות" הממשל הסיני – הוא חוסר יכולתו המוחלטת להכיר בפגיעתו של משטר מפלצתי בזכות החירות האנושית.
אי יכולת זו של הישראלי להבין כי כל מה שניתן ב"חינם" אינו אלא תוצאה של דיכוי כלשהו של מי שהדבר נלקח ממנו הוא תולדה של אידיאל הכזב הקרוי "צדק חברתי"; ביטוי זה, שבכל גרסה של יישומו אומר פגיעה בחירות האדם בשל הפקעתו את נכסיו הפרטיים של אדם כלשהו, מוחזק מבלי משים על ידי תלמידי העריצות הסוציאליסטית המקומית, שכל התקשורת והחינוך החברתיים גויסו לטובתה מאז קום המדינה. כמאמין שוטה מטעם מאמין האזרח – כמו כל ילד מהפכה קומוניסטית בזמנו - כי דיכוי ה"עשירים" הוא הדבר הצודק שיפתור את בעיותיו הקיומיות.
די במחדל מוסרי כה גדול כדי להביא כל בר דעת להבין עד כמה הישראלי של ימינו הוא כה חסר-אונים מבחינת יכולת הזיהוי שלו את המציאות הערכית האנושית. בהתאמה לכך, יש בעובדה שבכיר בעיריית הבירה רואה כלגיטימית את פעולת המשטר הסיני משום הצדקת טענות אנשי המחאה החברתית בישראל המתקיפים את "מצב הדברים" בה שכן, כל אלה שותפים לרעיון ששומה על המהפכן המקומי, הלוחם לשינוי חברתי, לשאוף לערכים – אך כלל לא לערך החירות אלא לערך ה"חינם"...