אמנות הקולנוע ויחסי חומר ורוח

 

אמנות הקולנוע ויחסי חומר ורוח

 

בעתונות נתפרסם לפני שנים מספר כי הבימאי אוליבר סטון ביטל את הפקת הענק המיועדת שלו "נורייגה". התירוץ הרשמי: בעיות תקציב. הטענה שמאחורי הקלעים: לחצים פוליטיים. מבלי להיכנס לנושא הפוליטי, החשוב כשלעצמו, מעניין לבחון דוקא את ההיבט הכלכלי-חמרי של הסרט מנקודת מבט פילוסופית:

בכתבה עיתונאית סופר, בהקשר זה, כי החוזה על הפקת הסרט כלל סעיף אשר הטיל על סטון אחריות אישית לכל ההוצאות אשר תחרוגנה מעבר לתקציב המאושר של 50 מליון דולר. לדבריו של המפיק, "אם להביא בחשבון את תכניתו של סטון לצלם את הסרט גם במיאמי וגם בפנאמה, עם עשרות אלפי ניצבים, הרי שאין סיכוי, שהיה עומד בתקציב". לאור דברים אלה, ניתן להסיק כי לא די ב50 מליון בכדי להרים הפקה גדולה בהוליבוד של היום. כך, אנו יודעים כי עלותו של סרט ממוצע יכולה לנוע היום בין 10 ל30 מליון, מה שעושה את תעשיית הקולנוע כולה למנוע המפעיל מחזור עסקים עצום, כזה של מיליארדי דולרים.

על מה מוציאים 50 מליון דולר? על יצירה בת שעתיים. על משהו שאדם קונה אותו לשעתיים ותו-לא. על אף עובדה זו מצפים המשקיעים להכניס רווחים שיעלו על סכום ההשקעה, היכול להוות חלק משמעותי מתקציבה של מדינה, דבר המצביע על האמון שרוחשים המשקיעים למארגני הפרוייקט. מחשבה נוספת תיתן את ההערכה של כמויות האמון העצומות המושקעות במבצע כזה – מחד אנשים המניחים על יצירה לא ידועה, כזו שעדיין לא נעשתה, סכום בסדר-גודל כזה, ומאידך מערכת תרבותית-אנושית המאפשרת לתת לאנשים אלה רווחים גדולים על השקעתם ללא כפייה, מתוך בחירה חפשית והנאה רבה - והענין, כולו – כלומר תעשיית הסרטים - ממשיך והולך, ואף מתפתח וגדל כל העת.

מה משמעותם של 50 מליון אנשים? הרבה מאד פרנסה, הרבה מאד עבודה להרבה מאד אנשים שעסוקים במה? שוב, במשהו שהוא בן שעתיים. אך הדרך למשהו בן שעתיים שיתן הנאה רוחנית למאות מליוני בני אדם לזמן שהוא, פוטנציאלית, נצחי, עוברת דרך נתינת ערכי קיום חיים (חמריים ורוחניים גם יחד) לאלפי אנשים עמלים, שהפשוטים בהם מוכרים את מראיתם החיצונית כניצבים והמתוחכמים בהם רמה גבוהה ביותר של כשרונות וכישורים, אמנותיים וטכנולוגיים. כל הפעולה העצומה הזו מתרכזת ביצירת אמנות שכל המעורבים חווים אותה במידה זו או אחרת ביצירתם אותה ולאחר מכן, בחויית ראייתה כשגם הם הופכים, בין היתר, ללקוחות של יצירתם הם.

ניתן לטעון, לכאורה, כי מה שמושקע היום בעשיית סרט אחד יכול היה לסייע לעשות דברים "יותר חיוביים" מאשר "בידור" אך הדברים מוטעים בשני הצדדים של הענין ובכל נקודה אפשרית העומדת לבדיקה. קודם כל, להיכן הולכים המליונים של עשיית סרט? הם הולכים למקום שאליו הולכים המליונים שעולה כל פרוייקט שהוא - לבני האדם הפועלים בכדי להקימו ברמות שונות של עבודה. ענין נוסף הוא הדברים ה"יותר חיוביים". מה יותר חיובי מלעשות סרטים?

וטעות קלאסית נפוצה הקשורה לקולנוע היא זו המחברת אותו למושג "בידור"; במיטבו, הקולנוע הוא אמנות. ככזה, הפעולה האמנותית במיטבה היא פעולה רוחנית המאצילה את האדם, והקולנוע כבר מזמן הגיע לדרגה זו; עשיית סרטים היא הסיוע הגדול ביותר שיכול בן אנוש אחד לתת לרעהו. זוהי עזרה רוחנית ברמה הגבוהה ביותר, בה חוברים יחדיו אלפי אנשים בצד אחד של העולם להקים מסר רוחני משותף שיעבור אל צידו האחר של העולם ויביא מליוני אנשים להתעוררות רוחנית.

היום לוס אנג'לס היא, כנראה, העיר החשובה ביותר בעולם בשל תעשיית הסרטים שבה. הוליבוד מהווה היום ביטוי לכוח הרוח ולעצמתו, באשר היא מתרגמת את התנועה הרעיונית הכלל עולמית ליצירות אמנות המתפשטות לרחבי העולם. בד בבד להתפתחות היכולת הטכנולוגית בתחום זה, התפתח הקולנוע להיות גם מרכז לתנועה כלכלית עולמית חזקה במיוחד, באשר עסק הקולנוע לא רק "מגלגל" כספים רבים, אלא גם מהווה, מעשית, את אפשרות ההשקעה העסקית למטרת רווחים המהירה ביותר עלי אדמות. היום, יכול סרט מצליח שעלותו עשרות מליוני דולרים, להפיק תוך מספר ימי פעולה רווח שיהווה את הכפלת ההשקעה. עובדה זו אינה דבר שהעולם העסקי יכול להתעלם ממנו – והוא נושא, כשלעצמו, גם את בשורת ההוכחה של כוח השוק החפשי ולא פחות מכך את המסר המקופל בו: שהקולנוע פועל באמצעות שפה אוניברסלית.

זו עובדה שהיום, מבין יצירות האמנות, זו שהיא בעלת ההשפעה הישירה הגדולה ביותר על בני אדם בעולם היא הקולנוע, המדבר בשפה שווה לכל נפש בכל אתר בעולם. ביחד עם העובדה שהקולנוע מייצג, מעשית, את הקשר החזק ביותר שבין הפילוסופיה לאמנות, בשל היותו מציג הדגם האמנותי המורכב ביותר, מגדירים הדברים את אמנות הקולנוע כבעלת הפוטנציאל הגדול ביותר להשפעה רוחנית על האנושות.

זהו חלק ממשמעותה הפילוסופית-מוסרית של יצירת האמנות בפרט ועולם האמנות בכלל: ביטוייה של אמנות זו כדרכו של האדם ליצור, יש מאין, תכנית הכוללת תכלית חוייתית עצמית ובלתי תלוייה, וביצועה של זו באופן עצמאי, למטרה רוחנית עצמית, כביטוי לצורך ולמשמעות של חוייה רוחנית לחיי האדם.

יש משמעות עצומה לעובדה שבעולם החדש הגיעה סוגה אמנותית חדשה לדרגה של תחכום כה גבוה, מכל הבחינות, של יצירתה. קודם כל מדובר בעובדת הגעה לשיא של שיתוף פעולה כלכלי ואמנותי, כשהפקת יצירת אמנות אחת מסוגלת לגייס ולאגד את השקעת משאביהם של חמישים מליונרים, אמנים רבים ומגוונים, ומפעיליו של שוק כלל-עולמי, המשרת היום את תעשיית הקולנוע. שנית, מעיד עצם ההישג על הפוטנציאל העצום המצפה עוד לאנושות באמצעותה של אמנות הקולנוע, הנמצאת, במובנים רבים, עדיין בחיתוליה.

את הצלחתו של הסרט האמריקני בעולם אי אפשר לזקוף רק ליעילות הטכנולוגית של תעשיית הקולנוע האמריקנית ומערכת ההפצה של תוצריה; להצלחתה של מערכת זו ליצור שפה כלל-עולמית ולהגיע אל לבם – וכיסם – של מאות מליוני צרכנים בעולם כולו יש משמעות ערכית עובדתית, שלא ניתנת להכחשה על ידי גורמים אנטי אימפריאליסטים המנסים לתלות ב"אימפריאליזם" האמריקני את הסיבה לכך שאמריקה מהווה, בעולם של היום, את המשפיע הרוחני החזק ביותר. יתכן וכוח הקניה של הדולר סייע להפוך את הוליבוד למרכז העשיה הקולנועית העולמית, אך היסוד החשוב ביותר, העומד גם ביסוד כוחו של הדולר הוא, ללא ספק, החופש, המעניק לאמריקה את העוצמה הגדולה ביותר.

נתונים נוספים