אמנות כמייצגת מציאות

 

אמנות כמייצגת מציאות

 

אני צופה בתכנית על יצירת סרטי מלחמה. שוב ושוב מדגישים בה את העובדה שעבור רוב הצופים – כולל אלה שהשתתפו במלחמות – הסרטים הם העובדות. למעשה נכון הדבר שסרטי המלחמה העלילתיים הם, במיטבם, התעודות הנכונות ביותר של המציאות בשל אפיה של האמנות.

מכיוון שהאמנות ממחישה את המטפיסי והמטפיסי מייצג את העקרון שביסוד הדברים ולכן את תמצית המציאות, קולעים סרטי מלחמה למהות העקרונית של המלחמה ולא, בהכרח, לתיאורה החיצוני, החומרי.

האמת היא שתפישה יסודית, אך נכונה, של יחסי המציאות הנכונים ( = היחסים בין התודעה והעובדות, בין הרוח לחומר) תהיה מציאותית, חזקה ויציבה הרבה יותר מתפישת כמות עצומה של עובדות שלא על יסוד מוצק מבחינה פילוסופית, בדיוק באותו מובן שכוס קטנה שלמה עדיפה על דלי גדול מנוקב.

עובדות החומר לבדן אינן המציאות. עובדות החומר מייצגות את ההיבט החמרי של המציאות – ורק את ההיבט החמרי. ב"רק מייצגות" הכוונה היא שהמהות המציאותית כוללת ערכים שאינם נתפשים בחושים, אשר העובדות הנוגעות לחמריותה מהוות, על כן, ייצוג של הערכים האלה לפני התפישה החושית.

ב"רק ההיבט החומרי" הכוונה לכך שבדיוק בשל העובדה שצוינה כאן, אין העובדות החמריות מייצגות אלא את עצמן, במובן זה שאין לנו ידע המראה קשר ישיר והכרחי בין ההיבט החמרי של מהות להיבטים אחרים שלה. בענין זה התייחסות עקרונית נכונה לערכים שביסוד המלחמה, יתנו, בסיכומו של דבר, תפישת מציאות נכונה יותר מאשר צילום תיעורי המדייק לגבי הפרטים.

במובן זה, האמנות העלילתית המתייחסת לאירועים שהתרחשו מספקת את פרטי העובדות על פרשנותן ותיאור ערכיהן הגלומים, דבר שאינו קיים בעובדות כשלעצמן. מבחינה זו, יוצר בעל כושר אבחנה טוב ייתן לצופה תמונת מציאות נכונה יותר מאשר צלם תיעודי.

נתונים נוספים