בין החיים לסרטים

 

בין החיים לסרטים

 

בסרט הממוצע מראים אדם צעיר שנכנס למערכת מושחתת ואיננו יכול להשלים עם השחיתות בה. הוא מתמרד, אינו מוכן להתפשר ואז יש, בד"כ שתי אפשרויות: או שהוא משוכנע שאין טעם במאבק נגד הממסד ונכנע לו - או שהוא מנצח. סוג הפתרון, עצמתו והדרך שבה הוא מבוטא תלויים בהחלטה ובבחירה של יוצרי הסרט.

אך לעומת עמדתם של היוצרים, צופי הסרט הם, לרוב, כאלה שרואים שחיתות ואינם עושים הרבה בקשר אליה.

לכאורה, מצביע הדבר על פיצול. למעשה, על עבודה.

קיומה של חברה שלמה אשר מייצרת סרט א וחיה ב איננו מייצג מצב של איבון אלא מצב דינמי: זהו מצב שבו הצופה מקבל מידע על האפשרויות האחרות, כדי שיוכל להחליט איך ליישם אותם בחייו הפרטיים.

כל אחד מהמרכיבים יכול להיות משתנה בנוסחה, החל במרכיבי היצירה האמנותית וכלה במרכיבי נפשו של כל אחד מהאנשים שבקהל.

היחס בין היצירה לבין הקהל בחברה נתונה מציג את מרחב האפשרויות הרוחניות הקיים בחברה זו.

אין זה משנה, לצורך הענין, עד כמה מיישמים הצופים בחייהם את המסרים שמוצגים לפניהם באמנות הקולנוע (ולצורך הענין גם בשאר האמנויות). הדבר החשוב הוא היותם חשופים למסרים המהווים חומר למחשבה ויוצרים את התשתית הערכית שביכולתה להכין את הדור הבא, זה שיהיה, אולי, בעל היכולת ליישם את הערכים המבוקשים.

לצורך ענין זה חשוב לזכור כי יוצרי האמנות, אף שאין הם מציגים את מידת היישום של חייהם הפרטיים, מציגים, באמצעות אמנותם, את הגותם הפרטית – ובמובן זה פועלים כאנשי רוח יוצרים, המשמשים – כפי ששומה על האמנים בכל תרבות – חיל חלוץ קדומני של התרבות בדרכה להשיג ערכים גבוהים.

נתונים נוספים