בעיית הנטורליזם באמנות ימינו

 

בעיית הנטורליזם באמנות ימינו

או: איך מביאה האסכולה הנטורליסטית את האמנות

להתדרדרות הערכית.

 

לפי אסכולת הנטורליזם, כפי שהיא באה לידי ביטוי באסתטיקה הסוציאלית, שהיא דגלו האמנותי של השמאל האוואנגארדי, אנו אמורים לראות ביצירת אמנות מיקוד במציאות הפוליטית, כדי להיפעל לפעולה המומלצת של מהפכה חברתית. גישה זו איננה מעריכה את החוויה האמנותית כשלעצמה. האדם הפשוט רוצה "לראות סרט", כלומר לבלות, לחוות זמן של הנאה, מבלי לחשוב על משמעויות והשלכות אחרות של החוויה.

כדאי לשים לב לכך שהגישה הרומנטיציסטית משלבת את ההנאה החווייתית ואת קיום המשמעות, אלא שהמשמעות של אמנות טובה היא מטפיסית ולא פוליטית – והיא מופעלת על ידי עצם החוויה האמנותית; יכולת הניתוח או איתור ההשלכה המעשית והמשמעות החברתית קיימים בכל חוויה אמנותית, אך לא כגורמים בלעדיים או, אפילו עיקריים, אלא כחלקים וכהיבטים של השלם.

חווייתית, מוציאה אותנו יצירת האמנות הנטורליסטית אל מחוץ לחוויה האמנותית בהיותה ממקדת ומכוונת אותנו למציאות החיצונית, זו שקיימת (במציאות ו/או בתודעתנו) לפני ואחרי החוויה האמנותית. בכך היא יוצרת, שוב, עולם מפוצל של אמנות מול מציאות. כך, באמצעות הטענה לאיחוד האמנות והמציאות, גורם הנטורליזם להפרדה ביניהם.

בימינו מומחש ומובלט ההבדל הזה בהבדל שיש בעולם הקולנוע בין הקולנוע שנועד לבידור לבין מה שקרוי הקולנוע ה"איכותי". הסוג השני, זה שמוצג בד"כ בסינמטקים נחשב אינטלקטואלי ומתקדם יותר על ידי קבוצת ההובלה הרוחנית של החברה המערבית היום, והוא עוסק, למעשה, בתיעוד בעל אופי פוליטי של המציאות, שמיקודיו מתחילים ברמה הסוציאליסטית היסודית של הפנייה אל הדלות וביקורת על העושר ומסתיימים בצידוד בתנועות, מדינות ומשטרים מסוימים, הנחשבים כצודקים, כנגד אחרים.

מבלי לצדד בצד זה או אחר, נקל לראות כי גישה זו היא אינסטרומנטליסטית (אמצעית) והיא רואה את האמנות כאמצעי, כמכשיר לצרכים חברתיים ובכך מחמיצה לחלוטין את היותה של האמנות נוגעת ישירות במטפיסיקה ובאפיסטמולוגיה האנושיים.

ומעניין גם לשים לב לכך שאמנות זו נשפטת במסגרות החברתיות שבהן היא פועלת על פי המסרים הפוליטיים המודעים שלה, אף שמנחיה האמנותיים דואגים להדגיש דרך קבע את עליונות הרגש על פני השכל באמנות.

מאידך, הסוג השני של קולנוע, זה הכולל סרטים רומנטיים, מוסיקליים וסרטי פעולה והרפתקאות, שהוא הסוג הפחות מוערך מבחינת האינטלקטואל השולט חברתית, מאפשר ליחיד האנושי להתפתח תוך כדי החוויה האסתטית הישירה, מבלי להיזקק לדיון.

אך הקוץ באליה הוא שבשל היות התפישה המפצלת חדורה בחברה כולה, אין בימינו היצירה האמנותית החווייתית מן הסוג הזה עשירה בתכנים בעלי משמעות. התוצאה היא שמרחב התנועה הרוחני שקיים בסרטים אלה בטל בששים לעומת התנועה החומרית בהם: גיבוריהם, כמו ארכיטיפוסים יווניים, אינם מציגים שום תנועה רוחנית אמיתית במונחים של בחירה והתפתחות אנושיים, מה שגורם להם להיות סטטיים על אף הדינמיקה החיצונית שהם מציגים.

כך התדרדרה אמנות הקולנוע מימי תחילתה, שבאו לשיאם בעבודות כשל צ'פלין, בהם הוצגה אחדות דרמטית ואמנותית מדהימה בין תנועה בחומר לתנועה ברוח, למצב שבו השיגה שלמות צורנית חיצונית אך איבדה ערכי אנוש.

הדבר בא לידי ביטוי בביקורת, אשר אינה מסוגלת להפיק ערכים רוחניים אמיתיים מסרטי הרפתקאות, שאותם היא רואה כחסרי ערך בגלל שהם אינם "מציאותיים" – ותו-גנאי לכאורה זה מודבק על ידה על כל יצירה אשר מביאה את זה שחווה אותה למקום הרחוק מן המציאות שהוא מכיר, אפילו אם מדובר באלטרנטיבה האידיאלית למצב אנושי לא טוב.

בכך, מצמצם הנטורליזם המודרני את אפשרויות האמנות ורואה כבעלת ערך רק יצירה המתארת את הדברים "כמו שהם", מה שאינו משאיר יותר מדי אפשרויות לאמן היוצר. התוצאה של גישה זו היא שהיצירות הפופולריות אינן זוכות להערכה על ידי הביקורת ולעתים רחוקות מתייחסים אליהן כאל אמנות – ואילו כדי שיצירות יזכו בהערכה, יש לבסס אותן על אירועים או היבטים של המציאות הקיימת, כשאת עיקר תשומת הלב נוטלות יצירות הממקדות את חווה האמנות במציאות חייו וב"בעיות הסוציאליות" של בני האדם המאכלסים את העולם.

כך, במפורש או שלא במפורש, קיים בעולם הקולנוע פיצול רוחני חריף, בין קולנוע הנעשה "מטעמים מסחריים" לבין קולנוע שהסובבים אותו מגדירים אותו כ"איכותי". הראשון מתמקד בהיבטים טכניים ו/או בגורמים מושכי קהל כשחקנים נודעים ו/או בימאים מפורסמים – והשני מתמקד בתכנים שיש בהם כוח הווי או עתידי להועיל לחברה. ממילא ניתן לראות איך, בשל תכניו, ייחשב הקולנוע מן הסוג השני לאיכותי יותר בשל התועלת שהוא מביא לחברה.

שני סוגים אלה של קולנוע חיים במקביל זה לצד זה ולמעשה המעורבים בהם, מתוך קבלתם העקרונית את החלוקה הערכית שלעיל, שואפים להרוויח ממון כמו המעורבים בסוג הראשון ולהיות בעלי אשראי אמנותי כמו זה הניתן על ידי הביקורת האמנותית למעורב בתעשיית הסוג השני.

בשני המקרים, שולט הנטורליזם בכיפה; היצירה המתייחסת לבעיות "אמיתיות" הנוגעות לחברת עולמנו מתוך ביקורת כזו או אחרת של מה שנתפש על ידי הנטורליזם כגורמי הבעייתיות (בעלי ההון הגורמים לעוני או תנאי חייהם הקשים של קשי יום) זוכה להערכה – והיצירה הרומנטית, המפליגה מהחיים "כפי שהם" אל מה שהם יכולים להיות, נתפשת כלא-ריאלית וככזו לא מוערכת אמנותית.

סדר דברים זה מכוון את כל הכוחות האמנותיים המעורבים בקולנוע – ובימינו מדובר בכוחות האמנותיים הגדולים ביותר בהסטוריה האנושית – לעסוק ביצירה שרק לעתים רחוקות מושקעת בתיאור חלומותיו הריאליים של בונה העתיד ורק לעתים רחוקות מציגה לפני הקהל האנושי העצום בעולם את עוצמתו הגדולה של הטוב השכלתני, שהוא הכוח האנושי הגדול והעיקרי. בשל הנטורליזם, הטוב באמנות הקולנוע של היום מצטמצם להצלחתם של אנשים טובים בתחומים מצומצמים של נצחונות פיזיים, ורק לעתים רחוקות יכול צופה הקולנוע של היום לחזות ביותר מכך.

נתונים נוספים