בעיית הרוע בעולם הדרמה המערבית

 

בעיית הרוע בעולם הדרמה המערבית

 

הדרמה המערבית, הבאה היום לכלל ביטוי בעיקר בקולנוע, מבוססת היום על שתי התייחסויות ראשיות לרוע (המייצגות את ההפרדה הנוצרית-אפלטונית גוף-רוח):

א. רוע מוחלט. ב. רוע לא מוחלט:

א. הרוע המוחלט הוא רוע מסויים ומוגדר בצורה פיסית. מה שכנגדו ולמולו הוא טוב מוחלט. אפיון זה מקובל על האינטלקטואליה השלטת במערב כשטחי ויצירות הכוללות התייחסות זאת נחשבות, בד"כ, בשל כך, כיצירות שקריות, שגויות, שטחיות ורדודות. רע מוחלט זה ניתן למצוא בדרמה כ"איש הרע" או כ"אויב" במובן הפוליטי/מלחמתי. בקולנוע הוא מופיע בסרטי "פעולה", אשר עלילתם מתמקדת בתחום הפעולה הפיזית. סרטי קולנוע אלה כוללים סרטי פעולה למבוגרים ולילדים, ברמות שונות ובהקשרים שונים ומגוונים, החל מסיפורי דמיון לילדים, מדע בדיוני, פנטסיה ואימה וכלה בסרטי מאבק, פוליטיקה, משטרה ומלחמה למיניהם.

בסרטים אלה הרע הוא, כאמור לעיל, כוח טבעי מוגדר ומסויים: אדם, קבוצה אנושית, בעל חיים, כוח טבע או ישות דמיונית. הרוע בא לידי ביטוי ביצירות אלה בכך שהוא מאיים על בני אדם. הכשל הנוצרי, הבא לידי ביטוי בגישה החומלת, מעניק את מעמד הטוב לקרבנות הרוע מתוקף היותם קרבנותיו ותו-לא. די בכך שיהיו נפגעי הרע כדי להיחשב כטובים.

לפיכך, בדרמה מסוג זה. מי שלוחם ברע נחשב לטוב מתוקף היותו נציגם של הנפגעים מן הרוע ושואב מעובדה זו גם את הצדקת פעולתו. בעיית הרוע בדרמה מסוג זה נפתרת בחיסולו של הרוע, כלומר: בהריגתו, בלימתו, עצירתו, פירוקו ו/או איונו ברמה הפיזית.

ב. הרוע הלא-מוחלט; רוע זה אינו מסויים ובניגוד לרוע המוחלט הוא אינו קיים ופועל ברמה החמרית-פיזית של המציאות אלא ברמה הרוחנית. רוע כזה מופיע כתסמונות נפשיות וסובייקטיביות - גם אם הן מופיעות כתופעות בעלות אופי המוני - או כישויות בעלות אופי מיסטי פר-אכסלנס, כלומר, שביטויין איננו, בשום מקרה, מהות מסויימת שניתן להצביע עליה באופן מפורש כ"מהות רעה". בדרמות המאופיינות על ידי סוג כזה של רוע, הרוע אינו מיוצג על ידי אדם, כוח טבע, ישות או מהות מסוימת אחרת - וגם לא ניתן להפריד בינו לבין הטוב; בדרמות הכוללות את הרוע הבלתי מוחלט הרוע אינו מצויין במפורש ככזה ובד"כ נמנעים מלהשתמש בהן לא רק בציון הרע אלא גם באיזכור הטוב. בדרמה כזו אופייני להציג עולם שרוע שולט בו והיא מציגה דברים, במקום במונחים של טוב ורע, במונחים של רע ורע, כלומר דרך עימות בין שני סוגים של רע: רע הכרחי למול רע פחות הכרחי, רוע אנושי למול רוע טבעי, רוע יזום למול רוע סביל וכיו"ב.

אופייני לסוג זה של דרמה, המשקף תפישת עולם קודרת, שהרוע אינו מייצג בעיה שיש לה פתרון: הוא לעולם אינו נפתר לחלוטין והמאבק בו, אשר אינו מוגדר בצורה מלאה, לעולם איננו מצליח לגמרי. הרוע בסרטים המייצגים סוג זה של דרמה פעמים רבות אינו מוזכר כרוע אלא מורגש בחוויה הכללית, החל מהתנאים החיצוניים של העולם הטבעי והסביבה האנושית וכלה בנוכחות של גיבורי העלילה, אשר בד"כ אינם פושעים פעילים אלא קרבנות של קרבנות.

לפיכך, ניתן לומר ששרשה של בעיית הרוע, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעולם הדרמה המערבי (ובמיוחד בתחום הקולנוע) הוא שאין לה פתרון אמיתי מבחינה מטפיסית, ולכן היא מטלטלת את חווי האמנות שלה בין שני מצבים שליליים - רוע מוחלט ורוע לא מוחלט - אשר אינם מהווים פתרון אמיתי לרוע. אך לרוע יש פתרון אמיתי. במקום לחיות על הטווח הבלתי אנושי שבין "פתרון" שרידותי לא מלא (ולכן גם חסר משמעות מבחינה מטפיסית) בתחום החומר, לבין מצב של השלמה עם הרוע, ניתן לבחור באפשרות השלישית, האובייקטיבית: טוב ורע אובייקטיביים, המבוססים על הגדרה מדוייקת מבחינה פילוסופית, אשר תקשור את המטפיסיקה לאסתטיקה באמצעות האתיקה: הטוב, יהיה אשר יהיה, הוא כל מה שמועיל לאדם - והרוע הוא ניגודו, כלומר כל מה שמזיק לאדם. באמנות יש להראות את הרוע כמהות שיש לחסל - אך לא בהכרח מהות פיסית ולכן אין החיסול צריך - או יכול - להיעשות כולו ברמה הפיסית. את הרוע הפיסי יש לחסל פיזית ואת הרוע הרוחני רוחנית. עם חיית טרף, מפלצת או כוח טבע אחר יש להתמודד חמרית, אך עם אדם רע או טועה, עם מחשבה מוטעית, עם רגשות מסולפים - יש להתמודד רעיונית. במונחים מציאותיים, הפתרון הסופי לבעית הרוע הוא ביטולו על ידי הצגת ברירה טובה יותר. הרוע האנושי מבוסס על שקר. התרופה הבדוקה לשורש זה של הרוע היא האמת.

נתונים נוספים