דרמה, קולנוע וערכים

 

דרמה, קולנוע וערכים

 

כל יצירה דרמטית טובה מכילה נושאים, ערכים ונוסחאות יסוד של אמת, אשר יוצריה ביטאום באמצעות הצורה שנתנו לה.

הצפיה בשתי הגרסאות הקולנועיות של "ריצ'רד השלישי", הגרסה ה"קלאסית" שנעשתה על ידי לורנס אוליבייה בשנות החמישים וגרסת שנות התשעים, מאפשרת ללמוד רבות על יחסי הצורה והתוכן באמנות הדרמה, ובמיוחד בהתבסס על העובדה כי שתיהן מהוות גירסאות של אותו מחזה.

שתי היצירות משתמשות באותו תמליל דרמטי אך ממוקמות בזמן ומקום שונים לגמרי - האחת באנגליה של תקופת שכספיר, המחבר, והשניה במדינה אירופאית מודרנית של המאה ה20. הדבר הראשון והחשוב ביותר שיש ללמוד מהצפיה בשתי יצירות אלה הוא את נושא היחס בין צורה לתוכן: על אף הצורה השונה לגמרי שבה מוצג המחזה בכל אחת מהגירסאות הקולנועיות, התמליל - והערכים האנושיים המובעים בו - נשארים זהים לחלוטין. לכאורה, על אף שהאדרת מתחלפת, הגברת נשארת כי הערכים היסודיים של המציאות והאדם אינם משתנים עם חלוף התקופות ועם השתנות המקומות. אך עם זאת, המיקום השונה במקום ובזמן מעניקים היבטים ודגשים שונים לתמליל.

למעשה, מובע בעובדה זו הרעיון כי למלה יש ערך נוסחתי, וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם כאשר המלה מופיעה בהקשר מורכב כזה של מחזה, במיוחד אם כותב המחזה קלע לנצחיות, כלומר לערכים קבועים, תמידיים, שאינם שחיקים מבחינת זמן ומקום.

רעיון זה מבוטא היטב בסרט "גרסת בראונינג", המציג, באמצעות דמותו של המורה, את היכולת לראות בתמלילים של העבר את משמעותם להווה. זו היכולת של הרוח הנבונה לחדור דרך הזמן והתקופה הישנים של הדברים שקרו פעם למלכים ונסיכים ולראות, באמצעות התמליל הדרמטי של גאון ספרותי-דרמטי, את הנצחי, את העקרונות והנוסחאות שאוחזים באמת הנכונה עבור כל אדם באשר הוא, אני ואתה, יום-יום.

"ריצ'רד השלישי" מציג סימול אנושי לאיבה פעילה, איבה המתחוללת בין אחים, אותה איבה הקיימת בין האחים בסרט "מלך האריות", איבה הממיטה שואה על ממלכה שלמה. "מלך האריות" מטפל בממלכת חיות ו"ריצ'רד השלישי" בממלכת אדם, אך בשניהם יש בירור של שתי אפשרויות מלוכה ומתוך כך שתי אפשרויות ממשל: ממשל נבון, של תבונה ובחירה, שבו מלך דואג לנתונים תחת חסותו – ולמולו ממשל עריץ, שבו המלך הוא שואף כוח ועוסק רק בכפיה והטלת מרות.

שני סוגי תפישות אלה מושלכות בדרמה גם לנושא ניהול המשפחה. המשפחה היא תא פוליטי ודגם של מדינה ובה האב הוא המלך. אנו פוגשים במשקלה של סמכות זו ברמה הפסיכולוגית בדמות האב ב"פרנסוא ראש גזר" ובדמות האם והאב ב"פרנסיס". אביו של פרנסוא הוא כמלך טוב לב, המחמיץ אפשרות לנהל את ממלכתו כראוי, אשר אינו רואה כראוי את מה שקורה בין נתיניו (כמו המלך ב"ריצ'רד השלישי") וכתוצאה מכך מביא לאי צדק אשר כמעט עולה בחיי בנו. בדומה לכך, ב"פרנסיס" האב אינו ממלא את חובתו ואינו מרסן כראוי את אמה של פרנסיס מפגיעתה בה וכתוצאה מכך נפגעת פרנסיס קשות.

לעומת שני אלה אנו פוגשים ב"שננדו" דמות אב מרשימה מכל הבחינות: זהו אב, שעל אף שהוא צריך למלא, במובן מסויים, גם את מקומה של האם, מחמת היעדרה, הוא מצליח להעביר את משפחתו דרך משברים קשים כשהוא שומר על האחדות בין בני המשפחה.

מניתוח היחס בין שתי היצירות עולה המסר שמלך רע מביא שואה על ידי הזנחה או פעולה הגורמת לניגודי הענינים שבכוח להפוך לפעילים ולהביא לניגוד ולפיצול. לעומת זאת, מלך טוב מצליח לשמור על אחדות הממלכה כפי שאב טוב שומר על אחדות המשפחה.

נתונים נוספים