יחיד וחברה, מזרח ומערב

 

יחיד וחברה, מזרח ומערב

יחידאיות וקבוצתיות בקולנוע

מידת האינדבידואליזם נבחנת בקולנוע האמריקני ובכלל שוב ושוב על ידי דמויות המבטאות מגוון ערכים, החל מכוח עמידה ייחודי של בעלי יכולת מיוחדים וכלה בבני אדם פשוטים שמעוניינים רק ...לחיות. למול הערך האמריקני הזה עומדות תרבויות שעבורן ערך היחיד זניח והוא כזה ש"ניתן לוותר עליו".

לעתים מצליחים סרטים הנעשים באמריקה לבטא את הזלזול בחיי אדם האופייני למדינות בחלקים אחרים של העולם. דוגמה לכך היא סרט שמבטא את הביטול העצמי השגור במזרח, שהוא "צייד הצבאים", באופן מעולה. בסרט עובר חייל אמריקני הנתון בשבי בויאטנם חוייה טראומטית של עימות עם תרבות שחסרה בה תפישה של כבוד לפרט ושלאישיות האינדבידואלית אין בה מקום, דרך משחק של חיים ומוות שבו נוהגים לשחק השובים בחיי שבוייהם..

ב"שנת הדרקון" של מייקל צ'ימינו הוא מתאר את נסיונה של הדיקטטורה המסורתית הסינית להמשיך את חייה בעולם התחתון של אמריקה ואת ההתנגדות שמציב לפניה בכך בלש שקיבל את השיעור היאה לענין זה במלחמת ויאטנם. עומק חשוב מציג הסרט בתארו את ההתנגדות שמפגינים כלפי בלש יוצא צבא זה אמריקנים שאינם מזהים את טבע הבעיה.

גם בסרטו של רומן פולנסקי "צ'יינה טאון" משנת 74 מככב ג'ק ניקולסון לצד פיי דאנוויי כאמריקני האופייני המוצא את עצמו בסיטואציה בעלת אופי מזרחי של ערפול ערכי. תרופה לגישה זאת מוגשת לקהל בסרט "פרנטיק" משנת 1988, שבו חווה הריסון פורד את חוויית האמריקני בפריס שטופלה גם בסרט מתקתק בעל שם זה וגם ב"האיש שידע יותר מדי" של היצ'קוק. ב"פרנטיק" סוגר האמריקני חשבון עם הערפול המוסרי וגם מציל את אשתו, מה שמשיב מלחמה שערה על המאיים על דרך החיים האמריקנית.

ההשלמה המזרחית עם הגורל מתבטאת כתפישה דטרמיניסטית שהצליחה ביישומה בדמותו של החייל היפני המקריב את עצמו כחלק מיחידות ההתאבדות של ה"קאמיקאזי" בשלימות גדולה מזו של הנוצרי. במובן זה ניתן לומר באופן גס שביחס ליפני הנוצרי "רוצה אבל לא יכול"; הוא רואה בהערצה את מעשה היפני אך אין הדבר מתאים לו כי הוא ...אוהב את החיים הפרטיים שלו.

מה שאיש המערב מבטא הוא את רגש הנחיתות של מי שדוגל באידיאל ההקרבה העצמית ולפיכך מעריץ את יכולתו של היפני לבצע זאת טוב ממנו. כשיש משהו שאתה מעריך כאידיאל ואתה אינך יכול לעשותו, אתה מעריץ את מי שיכול לעשותו גם אם מדובר בפרא. סוג זה של הערצה כלפי האלטרואיסט המושלם ניתן למצוא בדמותו של הקולונל הסורר ב"אפוקליפסה עכשיו", אשר בעריקתו לצד התרבות הלא-נוצרית שלמד להעריץ, ביטא את משבר הערכים של החייל האמריקני בויאטנם.

דומה לו במשהו הוא הילד ב"אימפריית השמש" של שפילברג", הפוגש בטייס היפני הצעיר; תחושתו כלפי המתאבד הפוטנציאלי הזה מבטאת את הלב, את הידיעה התמימה, הלא מזוהמת, הראשונית של הנוצרי. בצורה בה מצייר שפילברג את היפנים בסרט זה ניתן לראות איך הוא עושה את הקשר של התנועה היפנית מאימפריאליזם להתבטלות: מהקמת אימפריה כובשת אכזרית עברו היפנים להתבטלות עצמית כחברה שבה על היחיד לשרת את הקיסר, דבר שמשמעו התבטלות עצמית של היחיד בפני הכלל.

ומן הנמנע, כמובן, הוא שלא לקשור את הסקירה הקצרצרה הזו של עימות המזרח-מערב עם הסרט הנודע "הגשר על הנהר קוואי", שבה מתואר עימות קצינים בכירים במחנה שבויים, שבו הבריטי הוא השבוי והיפני השובה – והבריטי מגיע לניתוק גמור מהמציאות בסחף משבר ערכים שאותו הוא עובר עד שהוא אינו מבין יותר את מהות המלחמה ומתחיל לסייע לאויב.

נתונים נוספים