להיות בורג במכונה

 

להיות בורג במכונה

 

לפני זמן לא רב צפיתי ברוברטו בניני הקומיקאי האיטלקי, כשהוא מקבל את פרס האוסקר על סרטו "החיים יפים". סרט מצויין זה הצליח למנות בין הישגיו המיוחדים את אחד התיאורים החשובים של הרוע האנושי - הרוע של האדם הפשוט, האזרח של המעצמה הנאצית, הפשיסטית - ובימינו של המדינה הסוציאליסטית. זהו האדם אשר משולב במכונת הרצח של המדינה כגורם סביל, לא פעיל. אדם זה מצדיק בד"כ את אי פעולתו כנגד הרוע השליט באמירה שהוא אינו אלא "בורג במכונה".

להיות “בורג במכונה” הוא לא רק בלתי מוצדק מבחינה מוסרית, אלא גם מסוכן ביותר - ולא רק פוליטית או פיסית.

ומה אם אנחנו באמת רק בורג במכונה? מוסרית, כל אחד מאיתנו חייב להבין שעובדת היותו בורג במכונה מראה שיש לו כוח להשפיע. במכונה, כל בורג - ולו גם הקטן ביותר - הוא בורג בעל תפקי ומכך שהוא גם חשוב. יש ברגים שאי תפקודם יגרום למכונה לרפיפות ויש שיגרמו לה לחדול מלפעול - וכל "בורג" אנושי יכול להחליט על הרמה שבה הוא מתפקד בשירות המכונה. כולנו מעורבים במכונה - אם לא כנהגים, כברגים, ואם מדובר במכונת רשע, על היחיד להפסיק, או לעשות ככל יכלתו להפסיק לתפקד.

המניע הראשי של היחיד צריך להיות אנוכי ולא פוליטי.

כשמדברים בדוגמה הקלאסית של שואת אירופה אני חושב פעמים רבות על אנשים שהיו ברגים במכונת המלחמה הנאצית, ומכיוון שהיו "רק ברגים" לא הגיעו מעולם לעמוד למשפט או להיענש על מה שעשו; אנשים אלה צריכים להיות בבעיה חמורה במשך 50 השנה שעברו מאז. בעייתם איננה ולא היתה פוליטית במובן של המאבק בין המעצמות או בין המפלגות אלא חמורה הרבה יותר: זוהי הבעייה עם המצפון והבעיה עם המעגל המשפחתי הקרוב - של אלה מבני משפחתם הקרובים ביותר שיודעים שהם שימשו כברגים במכונת רצח.

זה לא נעים להיות רובה בידיו של מישהו רע - כי האדם יודע שתמיד הוא אחראי על זהותו ושאחריות זו היא הקובעת אם יהיה רובה ובידי מי. אני לא רוצה אפילו לחשוב על כך שאצטרך להסתיר מצאצאי דברים שעשיתי בעברי ושאהיה נתון תמיד לפחד שמא ישנאוני בעתיד אלה שאני אוהב.

מול האסון שבנזק פיזי שעלול להיגרם לי, כמה חמורה הסכנה שטמונה בכך שאלה שאני אוהב ואוהבים אותי, האנשים שבהם השקעתי את חיי ושעליהם השלכתי את יהבי, יהפכו לשונאי, יזלזלו בי ויראוני כרע.

נתונים נוספים