מרד הנעורים

;}

מרד הנעורים

על הצעירים לנצח ונזקיהם

 

את אחד הרעיונות השליליים והמזיקים ביותר בתרבות זמננו ניתן לכנות "מרד הנעורים". זוהי ההשקפה המציגה את הצעיר המורד בממסד כנושא הדגל של הקדמה וכמנהיג ההתפתחות התרבותית-חברתית.

"מרד הנעורים" הוא שמו של הסרט הנודע שנעשה בשנות ה50. סרט זה היה היחיד בו כיכב אליל הנוער מאז שנות החמישים ועד היום, ג'יימס דין יפה התואר, בתפקיד ראשי; בשני הסרטים האחרים שבהם הופיע היה תפקידו משני. בכל שלושת הסרטים המהווים את הקריירה הקצרצרה שלו שיחק דין תפקיד של צעיר זועם המורד בגרסאות שונות של ממסד בוגר. שילוב זה של נעורים וזעם נגד ממסד מבוגר הוא שילוב מנצח בתרבות המערב מאז ישו.

כאליל מערבי מודרני מילא ג'יימס דין עוד תנאי חשוב אחד: הוא מת בדמי ימיו – מוות שבהתאמה למודל העל שלו, ישו, מנציח אותו כצעיר לעד. מאז ועד היום, משמש הצעיר המת – כמעט כמו ילד מת – כוח השראה פסיכולוגי חשוב. המוות מסמל את המוכנות למות למען רעיון, דבר שמשמעו – בלי קשר למידה שבה הוא מיושם במציאות – הקדשת החיים ומכך חיי קודש.

הדת הנוצרית, אשר רכבה תמיד לצרכיה על ערך מושג המוות, ודאגה גם ליצור אותו היכן שלא היה ממנו די, היא ההשראה ליצירת הסוסים הרעננים של צעירים מוכשרים, אשר מתים בדמי ימיהם – ובד"כ בשל התנגשותם עם ממסד עויין. התרבות האירופאית, הנוצרית ביסודה, נוטלת עד ימינו השראה מישו המורד, אשר בעט במוסכמות.

דמותו של הצעיר ה"חפשי", היהודי מהגליל, הבועט בשולחנות חלפני הכספים שליד בית המקדש, היוצא כנגד זקני וחכמי העדה, נגד מנהגיה המסואבים של הדת ונגד מסגרות השלטון, מהווה השראה לרוב בני תרבותנו – ולא מדובר רק בנוצרים.

אידיאל הנעורים הזועמים, המורדים, חלחל במשך אלפיים שנות הספירה מאז מות הגלילי גם לתרבויות ודתות אחרות. ניתן למצוא אותו אצל כל תרבות שבה מרדו של האדם הצעיר מקבל לגיטימציה אוטומטית. את הלגיטימציה הזו ניתן לראות, באופן מובהק, בעונשים הקלים ובסלחנות שבה מתייחסת החברה לנזקים ולפגעים שמייצרים סטודנטים משתוללים בעת שבה הם "שובתים" במחאה זו או אחרת.

בין כרעי התרנגולת המסוכנים ביותר שעליהם נשען רעיון מרד הנעורים נמצא הרעיון של חכמת הצעירים. הצעיר, לפי רעיון זה, מחזיק בחכמה טבעית אשר הבוגר איבד אותה. הצעיר, לפי רעיון זה, "עדיין לא איבד" את הקשר האמיתי עם המציאות, עדיין לא "הסתאב". אין כגישה זו להעלות על נס כל גחמה טפשית לעומת בלימה חברתית מתמדת של ערכי נצח המבוטאים בחכמתם של המלומדים הבוגרים.

"הנוער לשלטון" הוא שמו של סרט שעלה בעיצומן של שנות הששים, שבהן יצר השגעון הצעירי את הנזקים המדיניים החמורים ביותר שלו. סרט זה, המבטא את רעיונות דור הפרחים, מצהיר על השאיפה לתת בידי הצעירים את השלטון המדיני, על יסוד היותם חכמים, מפוכחים ובריאים יותר בנפשם מן המבוגרים. בתקופה ההיא השיג רעיון מרד הנעורים כוח שקבע את התדרדרותו של העולם המערבי עד ימינו.

בהשראת ההגות הפסוודו-נוצרית, כבשו, בשנות החמישים והששים, אמנים צעירים תחומי אמנות שבעבר לא היו מחוברים, בתודעת הציבור, לערך גילאי. אמני הרוק של שנות הששים – ובמיוחד אלה אשר מילאו את תנאי המוות המוקדם כמו ג'ים מוריסון, ג'ימי הנדריקס וג'ניס ג'ופלין - נתנו בידי המדינאים כוח עצום. הצעירים המורדים בממסד, אשר השתלטו על כפר וודסטוק בפרחיהם ובאהבתם ה"חפשית", נתנו לתרבות את הברכה המוסרית הנוצרית לוותר במלחמה בויאטנם ובכך להפקיר ולנטוש את בני בריתה של ארה"ב באירופה ובאסיה.

הדור ההוא הציב זה מול זה את שני הישועים החדשים, צ'ה גווארה וג'ון קנדי, כברירה שגויה של קדושים מומתים - וברירה זו היא אשר נותנת, עד היום, את אותותיה בעימותים הפוליטיים שבין השמאל המערבי לשמאל המתנגד לו; צ'ה גווארה משמש היום השראה לכל צעיר מורד היוצא להקריב את עצמו בהפגנה חסרת שחר נגד "אימפריאליזם" זה או אחר (וזה כולל גם את הצעיר הפלשתי שמעריץ את השאהיד הקובני ושואף להצטרף אליו) - וג'ון קנדי שנרצח בדמי ימיו הוא שגרם, בדמותו הצעירה לנצח, שקלינטון, נער הפרחים הנוצרי, השואף לשלום, יביס בבחירות את ג'ורג' בוש, איש הממסד ה"מיליטנטי", חדשים ספורים לאחר שכמעט והצליח למחוק את העריץ סדאם חוסיין.

ובצד הנזק הפוליטי העצום שהביא "מרד הנעורים" קיים גם הנזק המתמיד, הקבוע, של בלימת התפתחותה של החברה כולה, שהוא תוצר של העדפת הטפשות על החכמה – שכן, אם ירצו בכך או לא, אין הצעירים יכולים להפוך על פיה את קערת נוסחת יחסי הלימוד-ידיעה; אין במציאות האנושית אפשרות להיות יודע לפני שאתה לומד. (אין ספק שרעיון זה, של ידיעה שלא נרכשה, יובא לעולם התודעה האנושית, במידה לא מבוטלת של כפייה, מעולם החי – אך הוא אינו תופש במציאות העובדתית.) לאור עובדה זו, צריכה להיות מובנת משמעות מסירת הנהגתה של החברה בידי "הדור הצעיר".

"דור צעיר" עתיק זה, אשר נציגיו, הטפשונים המבריקים, מחייכים אלינו ביפי תארם הגופני ממודעות וסרטי פרסומת, השתלט אט-אט על מסכי הטלויזיה. רוב המגישים, השדרנים, היועצים, המבקרים והמנתחים של היום הם צעירים, ועושה רושם שיש, כמו בתקשורת, לכל משרדי הממשל, הוראה סודית שלא לאפשר פעולה למי שהוא מעל גיל שלושים...

שלטון הנועד הוא היום עובדה, לפחות מבחינה חיצונית. מהפכת נעורים השתלטה על מוקדי הכוח של חברתנו הריכוזית – ומשמעה שלטונו של חסר הידע, חסר הנסיון, חסר הכבוד – וחיסול מוחלט של יכולת ההמשכיות הידיעתית. יכולת זו, אשר יכולה לבוא לידי ביטוי רק בעליה משלב הנעורים לשלב הבגרות, אינה יכולה למצוא מקום בחברה שבה בוטל מקומו של הבוגר; מישהו חתך את שרשרת העברת הערכים מדור לדור לפני הדור הקודם וקשר קצה זה לתחילת הדור הבא, כדי להפוך אותה לחתול צעיר המכרסם את זנבו ואינו מתקדם לשום מקום. תרבות זו, שבה שולט הרעיון של הצעיר המנהיג, מהווה מחזוריות מכנית של מרד במוסכמות והתאבנות ברגע שאחרי מרד זה.

בחברה זו של נעורים נצחיים-כביכול מוציא כל יחיד את כוחותיו הגופניים והרוחניים על תכלית לא ברורה; כשאתה צעיר אתה ממילא אינך מבין על מה, באמת, אתה נלחם – ופעמים רבות אתה מוצא שאינך נלחם על דבר שונה בתכלית מזה שעליו נלחם הצד השני – במיוחד אם הוא צעיר כמוך ואם מדינתו האויבת שייכת לאותו מכלול דתי, כמו מדינות אירופה, למשל.

בחוקי המשחק הקיימים בחברה זו, היחיד מחוסל בכל מקרה: גם אם הוא מצליח לשרוד את המלחמה פיזית, הוא מחוסל מבחינה רוחנית; הוא מגיע למסקנות שמשמעותן מוות רוחני, כי הן בולמות את המשך התפתחותו, שהיא חייו.

זה שמת מבחינה רוחנית מאמין באחת (או יותר) מן האפשרויות הבאות: א. שאין, בעצם, הבדל בין טוב ורע. ב. שלא ניתן לנצח. ג. שאין משמעות למלחמה. אמונה כזו מזינה את הרוע שבעולם: היא סוחטת את הצעירים שבאנושות מכוח ההתנגדות שלהם ומשעבדת אותם. באמצעותה הופכים בני האדם בעולם מיצורים חפשיים לעבדים נרצעים לכל שיטה פוליטית שפוגעת בזכויותיהם. זוהי הדרך שבה הופכים בני האדם שעל פני האדמה לנשלטים על ידי מפלצת האימפריאליזם הפוליטי הגרוע והמקיף ביותר, הפושטת בעולם באיטיות וביסודיות, ומשליטה בו את הסדר החדש שבו עבדים מושלים בעבדים, איש אינו זוכה לממש את כוחותיו האמיתיים והאנושות זוכה באומללות נצחית.

על כן, יש לזכור כי הסימן המובהק למחלה המסוכנת והמדביקה של זמננו הוא הצעיר המורד: דמות זו, של צעיר היוצא כנגד המוסכמות, הדמות אשר נערצת גם על ידי זה המפעיל את מכונת המוסכמות המשומנת עצמה, איננה אלא דמות המפעיל עצמה, כפי שהיה בצעירותו – עדות לכך שאעפ"י שנטש את האדרת, הוא איננו יכול להרפות מן הגברת המסוכנת – או, יותר נכון, שהיא איננה מרשה לו לעזוב. זה שויתר על חלום הנעורים במקום לתקן את טעויותיו ולשפר אותן עדיין מעריץ, גם בימי זקנותו, את הצעיר המורד, כי הוא נותר בור, תמים ומסוכן כמוהו.

הצעיר, במיוחד אם הוא יפה, נבון ומוכשר, הוא יצור נהדר. מבחינה אנושית הוא מייצג שלב נהדר בשלשלת ההתפתחות – אך הוא איננו מנהיג האנושות. יש הדר, תפארת ועצמה בכל שלב התפתחות אנושי, בכל מין חי ובכל הברואים. האמירה "לכל עת וחפץ מתחת לשמים" באה להזהירנו מלתת למהות מציאותית אחת מעמד של אל על פני האחרות – וזה מה שעלינו לזכור בכל פעם שאנו פוגשים באליל נוער חדש, במיוחד אם הוא בא עם מסר מהפכני והבטחה ל"הפלת הממסד". פעמים רבות מדי בהסטוריה, הממסד, לפי הגדרתו של הצעיר המורד, הוא כל מי שלא מסכים עמו – וזה יכול להיות גם אני או אתה...

נתונים נוספים