פוטנציאל

 

פוטנציאל

 

הבעיה הגדולה של אנשי המקצוע בתחום האמנות של היום היא שהמיקוד שלהם הוא על ההתבוננות החיצונית, החברתית. מוסיקאים חושבים על קריירה במונחים של קבלת הקהל ואיך פעולותיהם תיתפשנה מבחוץ, ובכך מזניחים, לעתים קרובות, לחלוטין, את החוויה האמנותית העצמית שלהם, שהיא לא רק הדבר החשוב ביותר אלא מה שבלעדיו לא ניתן לבנות שום הישג חיצוני משמעותי - גם לא הישג בעיני הקהל.

אני רואה תמונה גדולה בקולנוע ואני חושב לעצמי שאלה שעשו את הדבר חוו את הדבר באופן אמיתי כי הם ראו במו עיניהם את הדברים. אני שואל את עצמי מי מאלפי האנשים שמשתתפים כניצבים ו/או כאנשי מקצוע אחרים במצב שבו מבצעים את האירוע שלפני המצלמות בעת צילום הסרט, מודע למה שקורה בצורה של חוויה אמנותית, כלומר מתמקד בתכנים של היצירה תוך כדי שהוא עמל עליה.

נקודת מבט זו עשויה להפוך על כרעיו את עולם החוויה האמנותית העתידית. אני חושב על מה שהם עושים היום באולפני "אוניברסל", כשהם מרכיבים צוות של "מסע בין כוכבים" מקהל הצופים, בתור חלק מסיור תיירותי באולפנים. על יסוד אותו עיקרון, מעניין לחשוב על הפקה שבה משתתף קהל של אלפים - או מליונים, אם משתפים בכך גם אנשים הנמצאים בביתם - בחוויה דרמטית כשחקנים. כל אלה יהיו שותפים לחוויה האמנותית מבלי שיידרש מהם לחשוב במונחים של יצירת משהו כדי שאנשים אחרים יוכלו לראות אלא, כמו שזה בעת שילדים משחקים - עבור הרגע עצמו והדברים כשלעצמם.

לפחות לפי מה שצפיתי בו בעת הסיור באולפן הקולנוע, מוכנותם של בני אדם רבים לקחת חלק בחוויה אמנותית מסוג זה – כשבעיניהם מדובר ב"השתתפות בסרט" – היא עצומה. ניתן בהחלט לראות עובדה זו כהצגת פוטנציאל לכל סוג של פעילות אמנותית כזו בעתיד – ולא רק בתחום הקולנוע.

נתונים נוספים