קולנוע 2002: אז מה היה לנו?

 

קולנוע 2002: אז מה היה לנו?

אובייקטיביות וסובייקטיביות, פרגמטיזם ופרגמטיות

תכונה רבה מתרחשת בשנה האחרונה בקולנוע: היצע מגוון ועשיר של סרטים מעניינים, שחלק מהם מרתקים, חלק חשובים, חלק חשובים ומרתקים גם יחד וחלק - גרועים. בשל הרמה הגבוהה של העשיה הקולנועית, רבים הם הסרטים הלא-חשובים והגרועים, אשר קוסמים לצופים בשלל מראות וצלילים יפים ביותר. לכן יש, פעמים רבות, הצדקה לראיית סרט באופן חד-פעמי, פשוט על יסוד ההנאה הראייתית באולם קולנוע גדול, המצוייד היטב גם מבחינת המערכת הצלילית שלו.

מאז אירועי ה11 בספטמבר נוצרו בארה"ב כמה וכמה סרטים המתייחסים למציאות הפוליטית העכשווית. בנושא זה מעניין לשים לב לשתי סוגי התייחסויות: הסובייקטיבית, המפנה מבט כלפי הפסיכולוגיה של הקרבן, והאובייקטיבית, המתבוננת בתוקפן ומתעמתת עימו. הסרט הבולט מהסוג הראשון, אשר נראה לעין מזויינת כאילו איננו בעל מסר פוליטי, הוא נפלאות התבונה אשר זכה באוסקר. סרט עשוי-היטב זה, שמבוסס על דמות אמיתית, גיבורו מתימטיקאי גאון, זוכה פרס נובל, אשר לוקה בפרנויה. השימוש האמנותי המרשים בפרנויה כבאמצעי הבעה אינו יכול להסתיר את המסר הפוליטי החבוי בה: סדרת דמויות דמיוניות שהגיבור מתקשר עימם בשנות החמישים, הכוללות סוכנים חשאיים ומרגלים קומוניסטיים הקשורים במזימת השתלטות קומוניסטית אפיינית לעידן ההוא, אינן אלא המחשה למיתוס הפרנויה המקארתיסטית של השמאל, השולף אותה בכל פעם שנראה שהימין מתעורר לנוכח סכנה אובייקטיבית אמיתית. מבחינה זו, אין כסרט הזה לשמש כתעמולה רגשית זולה כנגד הנטייה המתגברת בארה"ב להשיב מלחמה שערה לטירור.

שונה לחלוטין במסר, בטכניקה ובאובייקטיביות הוא הסרט באד קומפני, סרט פעולה המתרחש באירופה ואמריקה, המתאר באור חיובי את מלחמתם הגיבורית של אנשי שירותי הבטחון האמריקניים כנגד ארגוני טירור. אך חבל שאת המסר המוסרי המפורש והאמיץ שלו, הבא לידי ביטוי בהצדקת וידוא הריגת האוייב, הוא מסתיר בשכבה עבה של שטחיות – של פירוטכניקה ומערכות יחסים שהם על גבול הקומדיה וכך גם חסרות עומק דרמטי.

רציניים הרבה יותר הם הסרטים העוסקים במצבה של אמריקה בעולם, וביחסו של העולם אליה. בלאק הוק דאון של רידלי סקוט הוא אחד החשובים שבהם, ומסרטי המלחמה הטובים ביותר שנעשו אי פעם, במיוחד מבחינת הצלחתו לתאר את מצבם הנפשי של חיילים אמריקאיים שמבצעים פעולה של סיוע הומניטרי למדינת עולם שלישי ומוצאים עצמם מול העוינות הלא מוצדקת של האוכלוסיה המקומית, שניתן להקבילה רק לתאוות הרצח של שבטי אוכלי אדם, שמאה שנים של מודרניזציה לא הצליחו לחדור כהוא זה את האטימות התרבותית שלהם. משחק ריגול, סרט מצויין בכיכובם של רוברט רדפורד הבוגר הותיק ובראד פיט, הצעיר החדש, מתאר את מעורבותה של מערכת הביון האמריקנית במתרחש בעולם במשך תקופה של עשרות שנים, מתוך נקודת מבט ביקורתית ביותר כנגד כוחות מסויימים בממשל, המוכנים להקריב, תוך כדי פגיעה בערכי יסוד אמריקניים, את חייליה של ארה"ב לידי האוייב. ביקורת חריפה ומוצדקת ביותר זו מוצאת לה מקום גם בסרט המצויין מעבר לקוי האוייב, המבוסס על סיפור אמיתי ממלחמת בוסניה, המתייחס למדיניותו של הממשל האמריקני המעדיף להקריב את חייליו למען אינטרסים זרים ולטובת שיקולים פוליטיים, שהם, בעצם, אויבי ערכי היסוד של אמריקה.

בשני סרטים אלה מציגים הותיקים מחוייבות כלפי פיקודיהם הצעירים. יחס זה בין צעירים לותיקים מלובן ביצירות רבות שנעשות לאחרונה, כטיפול אבטיפוסי מטפיסי בעימות הדורות המתחולל בעולם של היום. עימות ערכי זה בא לידי ביטוי ברמה הפסיכולוגית, שבה מתחוללת המלחמה בין הפרגמטיות של העידן הותיק, הישן, המסורתי והערכי לבין הפרגמטיזם של העידן החדש, הצעיר והציני. היחס שבין הצעיר לבוגר בא לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים: א. במחוייבות המוסרית של האב לבנו, של הבוגר כלפי הצעיר, כפי שהיא באה לידי ביטוי במחוייבותם של המפקדים הבכירים לפיקודיהם בצבא, בשירות החשאי ובפוליטיקה. ב. היעדר המחוייבות המוסרית – עד כדי בגידה – של הדור הצעיר כלפי הבוגר. בשני מישורים אלה באה לידי ביטוי מלחמתם של הפרגמטיסטים כנגד המוסריים.

הפרגמטיסט, צעיר או זקן, מוכן להקריב את בן-בריתו לידי הרוע כדי להציל את עצמו, לשמר מצב של אי מוסריות. איש המוסר, צעיר או זקן, יעשה הכל – עד כדי סיכון עצמי – כדי לקיים את הברית הקדושה שביניהם. מאבק ערכי זה מגיע לשיאו בסרט כמו המבצר, שבו מגן רוברט רדפורד, המייצג עבור הצופים את ערכי אמריקה הישנה, על ערכיה היסודיים של תרבות ארה"ב וחוקתה, לטובת הדורות הבאים. סרטים נוספים, הבוחנים את סוגיית העימות הזה בין הצעיר הפרגמטיסטי לבוגר הערכי, הם הפריצה בכיכובו של רוברט דה נירו, אשר, כפורץ ותיק ומנוסה, הוא מתמודד מול פורץ צעיר, מתוחכם וחסר-מוסר והסרט השוד בכיכובו של ג'ין הקמן ובו חבורה ותיקה של גנבים ניצבת מול דור חדש של יורשים חסרי מעצורים. השיא הטבעי של עימות ערכים זה בין דורות, אשר את מקורותיו מוצאים אנו, למעשה, עוד ביצירות קלאסיות כמו סיפור הפרברים או, אפייני יותר, מרד הנעורים, נמצא בסרט החדש מסדרת מלחמת כוכבים, מתקפת המשובטים, בתיאור התבגרותו הבעייתית של אביר הג'דאי הצעיר. הסרט מושקע ביותר, אך כל האפקטים היפים שבו אינם יכולים להסתיר את רדידותו הרעיונית או לטשטש את העובדה שהוא רוכב על סדרת רעיונות קלישאיים קלושים ביותר, מבית מדרשה של הנצרות העממית.

בחיילים היינו מנסה מל גיבסון מנסה לאכול את העוגה ולהותירה שלמה ולהיות שמאלני וימני גם יחד. הוא עושה זאת על ידי נסיון בעל אופי פוסט-מודרניסטי להצדיק מלחמה עד חרמה מחד ולנסות ולהזדהות עם צד האוייב מאידך. כדי לבצע סוג זה של סתירה במציאות מנצל גיבסון את מלחמת ויאטנם השנויה במחלוקת בציבוריות האמריקנית – ואת אחד מהקרבות הקשים שלה, שעליהם מתבסס הסרט. בבחירתו של הארט, סרט מלחמה שהולך יותר אחורנית בזמן עד מלחה"ע השניה, ממשיך הנסיון לראות "את הצד של האוייב" מטווח בטחון גדול יותר באמצעות דמותו של קצין נאצי חובב ג'אז, אשר, באחת התמונות הסמליות של הסרט, נותן לשבוי אמריקני צעיר את ספר החוקים האמריקני כדי שיוכל להגן על עצמו במשפט שבו מנסים מפקדיו שלו להקריבו. כך, מוצגת הפעם הביקורת על הקרבת הצעירים כשעירים לעזאזאל בצורה צינית על ידי ההנהגה האמריקנית הותיקה, דרך נקודת המבט של אירופה.

סרטים נוספים בעלי ענין וחשיבות עוסקים בבירור מחוייבויות אישיות למסגרות משפחתיות, יחסי זוגיות ומערכות יחסים רומנטיים, בהקשרים שונים. בולטים במסגרת זו הם הסרטים הדרמטיים בוגדת, עד לרצח, אל תוציא מלה ואף הקומדיה החביבה בעלת הערך רווק פלוס ילד. סרט מיוחד המתייחס לשאלות מטפיסיות באמצעות דיון בתופעות בלתי-מוסברות הוא נבואות איש העש.

לסיום, נמליץ על עידן הקרח, קומדיית אנימציה מעולה, בלייד 2, סרט פעולה דמיוני מסוגנן עשיר מבחינה ויזואלית וספיידרמן, סרט פנטסיה מוסרני המשופע באפקטים המצדיקים ישיבה באולם חשוך למשך שעתיים.

נתונים נוספים