קולנוע ומציאות

 

קולנוע ומציאות

 

הקולנוע המסחרי נתפס לרוב כפתח מילוט מן המציאות לעולם שכחה כמו סמים או אלכוהול והקולנוע האמנותי, לעומתו, נתפס כמה שמציג את המציאות בלי כחל ושרק.

אך הקולנוע האמנותי האובייקטיבי הוא הקולנוע הריאליסטי האמיתי: בניגוד לקולנוע הנטורליסטי, המצלם את המציאות החומרית-חיצונית, מתייחס הקולנוע הזה למציאות כמכלול שיש בו התייחסות גם למציאות ההקשר המלא, מציאות שבה יש רוח אנושית המכוונת למה שיכול וצריך להתקיים – למאווייו הדמיוניים של האדם.

אך יש, בהקשר זה, להגביל את המושג "דמיוני" לשימוש שכלתני של תודעת האדם ולא לפראות פנטסטית; בהקשר זה לא מדובר בצאוויים לא רציונליים אלא בשאיפות ותקוות המבוססות על עובדות המציאות. באלה יש משום כוח דרמטי חיובי, המהווה גורם משיכה גדול לא פחות מהנצחון על הרוע במוצג תדיר במה שקוראים "סרטי פעולה" או "סרטים מסחריים".

האמונה שהתחמקות מן המציאות מושכת קהל היא טפלה; מה שנכון הוא שהקהל מעדיף סרטים המציגים את המציאות באור חיובי – וזה הדבר שהמבקרים אינם מסכימים עימו; הם סוברים, בדרך כלל, כי המציאות איננה חיובית. בכך הם מבלבלים בין קשיים מסוימים לבין העקרון החי של המציאות שמסביבנו, של עולם מצליח.

נתונים נוספים