שובו של המלך

 

שובו של המלך

על שיבת ישראל לארצו וטכס האוסקר

 

בטכס החגיגי של הענקת פרסי האוסקר בהוליבוד נצטלבו דרכים אנושיות ראשיות: רצף ההתפתחות של האמנות פגש את רצף ההתפתחות של ההסטוריה בהענקת 11 פרסים ראשיים לסרט "שובו של המלך", החלק השלישי בטרילוגיית "שר הטבעות". מנקודת המבט של תנועת האנושות בכלל והיהדות בפרט, מהווה האירוע האמנותי את החותמת המאשרת את הערך שזוהה על ידי האמנות: את ערך המלוכה ואת הפעולות המתבקשות ממנו, ובמיוחד השבת המלוכה הנכונה על כנה. במובן זה פועלת האמנות גם כנביאה, שהיא מכשירה את קרקע המציאות הרגשית האנושית לגאולה.

"שובו של המלך" איננו רק שם של יצירה אנושית אלא ביטוי למאווייו של האדם על פני האדמה. האנושות משוועת לשובו של המלך. עצם העובדה שהיא באה לידי ביטוי במקביל באמנות ובהסטוריה אומרת דרשני מנקודת מבטה של תפישה מאחדת; בשיא שאליו הגיעה בעשור האחרון באמנות הקולנועהעובדה מעניינת מייצגת דרך אחת, שהיא דרך האמנות האנושית – וזו מתאחדת וחוברת לדרך ההתנהלות ההסטורית של העם היהודי, המנהל היום מאבק להשבת ערכיו בחזרה על כנם ואל מקומם הראוי בעולם.

המלכות – או, נכון יותר, מושג המלכות – היא הצומת הרעיונית שבה נפגשו שני צירים אלה; מושג זה הוא בעל חשיבות עצומה לאנושות בכלל וליהדות בפרט. להלן ננתח בקצרה את משמעותו ואת מאפייני הופעתו באמנות זמננו ובדרך ההתפתחות הרעיונית מדינית כשני היבטים משלימים:

מלכות פירושה עולם נשלט מימד שבו שורר חוק המבוטא על ידי ישות שכלתנית. בלשון העברית מופיע הביטוי "נמלך" כשהוא מתייחס לפעולה שבה אדם בוחן נושא ברמה הגבוהה ביותר שאפשרית לו. בהקשר זה, "הימלכות" היא פעולה הכרתית שמשמעותה הבאת נושא מסויים לידי טיפול מבחינה מחשבתית. כך גם, לפי המסורת העברית, "נמלכים" אנשים בדעתם לפני שהם מבצעים פעולה מסויימת. משמעותו של זה היא שהמלוכה, לפי היהדות, משמעה בחינה ברמה הגבוהה ביותר של התבונה של נושא מסויים. הדבר קושר מלוכה לחכמה באופן מובנה, שמשמעו: שליטה באמצעות השכל.

היהודי מציין את מושג המלכות בתפילתו היומית עשרות פעמים ביממה (!) כי בכל ברכה מוזכר שהאל הוא מלך העולם. תחת כותרת מושגית זו ניתן להבין את האל היהודי כמה ששולט בעולם. היהדות מציבה את מושג המלך על מישור מטפיסי, כמייצג את העקרונות השולטים במציאות; מצב המציאות, לפי המטפיסיקה היהודית, הוא מצב של מלכות, שבה שולט גורם אחד על כל המשתנים. מצב זה מובדל ממצב קיומי לא מוחלט שבו אין חוקים מחייבים.

השאיפה אל מנהיג בעל יכולת מסדרת מונצחת ביהדות תחת הכותרת "משיחיות": היהדות מצפה למלך המשיח, שהוא מי שנבחר להיות, באחרית הימים, שליט במלכות ישראל העתידה – ונותן השראה לעולם כלו כמתקן העולם, כפי שהיהדות שואפת ל"תיקון עולם".

ההסטוריה והמיתולוגיה האנושיים מציגים בפנינו את השאיפה למלוכה כמוטיב מרכזי במערב וגם במזרח. אחד מסיפורי המשנה של המוטיב המיתולוגי המרכזי הזה, הקיים באגדה גם לגבי המלך שלמה, הוא על מלך שהודח מכסאו ועושה דרכו בחזרה אל כס מלכותו כדי לתפוש בחזרה את כס המלכות. משלמה המלך ועד למלך ארתור ששב ממסעי הצלב, שזורה התרבות בציפיה למלך האמיתי שיחליף את המלך המזוייף ששולט בממלכה לא שלו, אשר בשל כך נפוץ בה העוול.

הופעתם היום של הגיבורים הללו ביצירה האמנותית משמעותית, מבחינה זו שהיא מגבה באופן מוחשי את הכמיהה ה"אנטי דמוקרטית" וה"אנטי שויונית" להנהגתו של אדם בעל שיעור קומה, אשר מבחינת תכונותיו האישיות מתעלה מעל שאר בני האדם וקובע, בעצם מהותו היררכיה או פירמידה שלטונית, כשהוא עושה, למעשה, את החברה לממלכה.

מידת היותו של מושג המלכות נפוץ באמנות זמננו גדולה ביותר; "מלך האריות" של וולט דיסני הוא סרט האנימציה המצליח ביותר בכל הזמנים, והסרטים רבי המכר "הסמוראי האחרון", "מלכות השמיים" ו"מטריקס" – שלא לדבר על "מלכותו של המלך ארתור" החוזר בגרסאות רבות שוב ושוב, עוסקים כולם במושג המלוכה בדרך זו או אחרת. כל אלה הם עדות לצורך, להערכה ולחיוניות של המלך בתרבות זמננו, אשר באה לידי ביטוי במחתרת רוחנית אמנותית, שכן מבחינה רעיונית, כאמור לעיל, המלוכה מייצגת אידיאל ישן אשר פעמים רבות אף נתפס כלא-רלוונטי או אף לא צודק מבחינה אנושית.

מבחינה זו ניתן לומר, כסיכום, כי במובן מסויים, אשר בדרך כלל אינו מוצהר במפורש, האנושות של היום שואפת להתקיים במציאות של חוקים היררכיים מוחלטים, שאינם ניתנים לערעור או לספק. נראה שהעולם מחכה לשובו של המלך.

נתונים נוספים