אביב 1941

 

אביב 1941

הסרט והאתגר האמנותי

"אביב 1941" הוא סרט המתאר אירוע שמתרחש בעיצומה של מלחמת העולם השניה, המתמקד במה שעובר על משפחה יהודיה בפולין. כחלק מהז'נר של "סרטי שואה" מציג סרט זה היבטים מיוחדים של האירוע ההסטורי שלרוב לא קיבלו התייחסות לגבי מצבו של היהודי במלחה"ע השניה. עלילת הסרט מספרת על כך שעם פלישת הצבא הנאצי לפולין, מוצאת עצמה משפחה יהודית מן המעמד הבינוני – רופא, רעייתו הנגנית ושתי בנותיהם – בבעיה הקשה של האפשרות לשמור על עצמה בחיים במצב שנוצר. הם מוצאים מסתור בעליית הגג בביתה של אשה פולניה המתגוררת בכפר סמוך, ובין האשה והמשפחה המסתתרת מתפתחת מערכת יחסים לא פשוטה, אשר על רקע המלחמה נושאת גם השלכות של חיים ומוות.

במאי: אורי ברבש. משחק: יוסף היינס, קלייר היגינס, ניב מקינטוש, קלי הריסון.

מבוסס על ספורה של זוכת פרס ישראל לסיפורת 2008 אידה פינק

השואה: זווית אחרת

לרוב מטופל נושא השואה באמנות בכלל ובקולנוע בפרט מנקודת מבט של התבוננות-על, כאשר, במיוחד כשמדובר בבעיות הישרדות שבהם נתקלים היהודים שחיו בארצות הכיבוש הנאצי, היחסים בין טוב ורע הם פשוטים ויסודיים: היהודים, כקרבנות העוול, הם הטובים ואילו כל מי שנגדם הוא רע. הבעייתיות שקיימת בנוסחה קבועה זו איננה בכך שאיננה נכונה עובדתית אלא בכך שאין היא מציגה את הנימים הדקים של מערכות יחסי האנוש באספקלריה המציאותית הנוגעת לרגשות המתפתחים בין בני אדם. "אביב 1941" מנסה לגעת במחוזות אלה.

בסרט זה מוצגת הבעייתיות הקיימת ביחסים בין בני אדם הנמצאים בתוך ההקשר המלחמתי, החל ממה שמתחולל ביחסים הפנימיים של המשפחה והמשך ביחסים הקיימים בין היהודים המנסים לשמור על חייהם לבין בני אדם זרים, אשר להשתייכותם הלאומית והדתית הלא-יהודיים יש השפעה על דרך מחשבתם.

מיקוד לא שגרתי

לרוב רגילים אנו להתייחסות לשואה שהיא בעלת אופי של התמודדות עם בעיות לוגיסטיות באופיין, שבהם נאלצו קרבנות השואה למצוא דרכי התעמתות עם ההשמדה הנאצית שביקשה למחותם או, לפחות, כלוחמים נגד מכונת המלחמה הגרמנית כמורדים בגטאות או כפרטיזנים. רובם ככולם של אירועים אלה הם בעלי אופי מלחמתי או מאבקי, שבהם נאבקים יהודים נגד הנאצים המבקשים להשמידם. אך ב"אביב 41" מוצאים עצמם יהודים מתעמתים עם בעיות מסוג אחר לגמרי: עם שאלות של זהות ועם בעיות ערכיות, המעמידות בסימן שאלה את סולם הערכים המוסרי של האדם היהודי, כפי שהוא מתבטא במבנה המשפחה שלו, ביחסיו עם בני האדם הקרובים אליו ומחוייבויות היסוד שלו.

במקום המסתור שלהם בכפר הפולני בני המשפחה היהודית נקלעים למצב שבו, על רקע של דילמות הנושאות בחובן בחירות של חיים ומוות, הם צריכים להחזיק מעמד ולשמור על עצמם בחיים, תוך כדי שמירה על מערכות יחסים עם מארחיהם, שאינם יהודים.

סרט כתעודה וכאתגר

סרט זה מבוסס על סיפורים קצרים של הסופרת אידה פינק, מחד אין סיפור הסרט מבוסס על סיפור אחד מסויים של הסופרת, אך מאידך הוא מתאר מציאות שהתקיימה מבחינה הסטורית ועובדתית. עם זאת, קיימת שאלה גדולה לגבי מידת הדיוק של הדברים שקיימים בסרט, כמו שאלות דומות לגבי מידת הדיוק התיעודי של המלחמה בכלל, שכן חלק גדול מההיבט התיעודי של תקופת השואה היה בידי הנאצים, שהם שהותירו את עיקר החומר התיעודי מן המקומות והזמנים שבהם מדובר.

מעבר לתיעוד ברמת העובדות ההסטוריות והאנתרופולוגיות, קיימת שאלה לגבי מידת הדיוק של היוצרים האמנותיים של הסרט במיוחד לגבי ההתנהגות האנושית. בהקשר זה מציג הסרט אירוע שעל כל הצופה בו לשאול את עצמו איך היה הוא מתנהג במצב דומה ומה היה קורה לו ו/או לאנשים שהוא מכיר במצב מסוג זה. במלים אחרות: אין לראות את היצירה האמנותית כעובדה מוגמרת אלא כרעיון שיכול להיות אמיתי יותר או פחות ויש לבקרו באופן שמתייחס אליו כאל הצעה יותר מאשר קביעת עובדה.

לאחר פעולה זו, שמהווה תנאי חשוב, תיעשה פעולת השיפוט המוסרי של הנפשות הפועלות הן לגבי העמדה שבה הן נוקטות והן לגבי התנהגותן בכל מצב נתון, החל מרצת הפעולה שלהן וכלה ברמת התייחסותן הרוחנית-רעיונית-פסיכולוגית למצב.

מבחינה זו יש לראות סרט כזה לא רק כדיווח תיעודי על מה שקורה עם אנשים אלא כאתגר העומד בפני הצופים, שעליהם לקחת בחשבון לצורך בחינת אישיותם שלהם.

משמעותו הסמלית של ההיבט המוסיקלי

הנאצים ראו במוסיקה משמעות סמלית רבה – ובתקופה שקדמה למלחמה הציגו את היהודי כנחות תרבותית ואמנותית. דבר זה מתייחס למקומה של המוסיקה בסרט, כי האשה היהודית היא נגנית טובה עד כדי שהיא מקבלת על ההישג האמנותי שלה את הכבוד לחנוך פתיחת אולם קונצרטים, מה שמבטא נצחון רוחני של היהדות.

 

נתונים נוספים