"הבאונטי" ו"המרד על הבאונטי"
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2216
"הבאונטי" ו"המרד על הבאונטי"
בין פראים לאנשי התרבות
פרשת המרד על ה"באונטי" מייצרת באמצעות שני סרטי הקולנוע הללו דיון לגבי טבעו של הפרא וההבדל בינו לבין איש התרבות, על רקע המפגש בין השניים שהתרחש כאשר הגיעה הספינה "באונטי" לאיי האוקיינוס השקט.
בין הפראים, המסוכן ביותר הוא הפרא התרבותי, כלומר הפרא המעמיד פני אדם תרבותי. זהו הפרא הנדחק, כמו סרטן נזיר, לתוך קונכיה ריקה לאחר שזו התרוקנה מתוכנה; זוהי גם האמת על הנאצי התרבותי או הסוציאליסט לצורותיו: ברברי מסוכן אשר לובש על עצמו את אדרת התרבותי כדי להשיג מה שמשיג התרבותי, אך מבלי ההתחייבות המוסרית האופיינית לאדם התרבותי האמיתי.
בטיפול בנושא התרבות, מציגים הסרטים העוסקים בפרשה את המשמעת הבריטית, הרצופה בעונשים חמורים, כתמוהה בלשון המעטה בעיני ילידי האיים. הפראי רואה את העונש התרבותי כמנהג ברברי: מנקודת המבט שלו, יש מה שהוא רואה כ"אנושי" וכ"אנטי אנושי". בן התרבות הנאיבי מעלה על נס, בטעות, את החושני והיצרי כ"טבעי" – ואת השכלתני כ"לא-טבעי".
נושא ראשי ביצירה הוא היחס בין הפראי לתרבותי. בין משמעת להתפרקות משמעת. בין החיים בהווה, מרגע לרגע לבין, חיי תכלית מתוכננים על ציר שנע מן העבר לעתיד.
חוזים והתחייבויות הן מהשאלות המוסריות שעומדות על הפרק ביצירה. קפטן בליי, מפקד הספינה, הוא איש של אחריות ומחויבויות – ופלטשר, ההופך בהמשך לראש המורדים, איננו כזה. הממלכה גם היא צורה של חוזה. צוות הספינה מורכב, כמוצהר, ממתנדבים – מה שעושה אותו מחויב לחוזה, ואת עריקתו להפרת חוזה.
הספינה היא כחברה האנגלית המעמדית: אצולה, קצונה – ומלחים פשוטים. (סביר שיש גם מקום לנתח את מקומם של אנגלים, אירים וסקוטים ויחסם זה לזה).
"התרופה למצבנו היא משמעת" אומר בליי ב"באונטי", בזמן שבליי של ה"מרד על הבאונטי" מדגיש פחד כהנעה אנושית. הגבול המפריד בין שניהם הוא דק מאד, אך עקרוני.
אי ההבנה של קפטן בליי לגבי הפראים כנמוכי הבנה מבוססת על בלבול בין תקשורת לא מילולית וידיעה לא מושגית לבין רמה נמוכה של תפישת מציאות.
הפראי מצטיין באלה: 1. תפישת מציאות טובה ומלאה ביותר 2. ילדותיות של חוסר הבנה של מושג האנושיות המערבי – מה שעושה אותו מסוכן (כמו במקרה של קפטן קוק). ניתן, בהקשר זה, לטעות בפראי ולראותו כאנושי יותר מהתרבותי. אך הפרא מסוכן כילד מגודל, דבר הבא לידי ביטוי בתמונות שבהן מציגים הפראים את קטלנותם על רקע מה שמבחינתם הוא מעין משחק: הריגת הרופא, למשל.
"הם לא כמונו, פלטשר" אומר בליי לפלטשר ואעפ"י שמנקודת המבט של פלטשר יש כאן רק צרות עין, הוא צודק. מה שמוצג ב"המרד על הבאונטי" כתפישת יקום עויין של בליי, הרואה בכל דבר סכנה, הוא, בהקשר של בליי של ה"באונטי", ריאליזם של בוגר המציע מנסיונו לידידו הצעיר.
ה"באונטי" מציג בליי אחר לגמרי מהבליי של "המרד על הבאונטי".
פלטשר הצעיר לא מבין את ההתכופפות שעשה בליי למענו, את "הגמשת" החוקים למענו ובכך מעליב אותו. בליי רואה את הקצין כדוגמה – בטוב או ברע: אם יחפוץ, יהיה דוגמה מתוך עצמיותו. אם לא, יכריח אותו בליי להודות בכך.
חיי הפרא מוצגים ביחס לתפישתו של בליי כחיים ללא תכלית, חיים של עמידה על המקום. הפרא אינו מודע לזמן, והשפעתו על התרבותי היא בכך שהוא מקהה את תחושת הזמן שלו – מה שבא לידי ביטוי, בין היתר, באיחור של פלטשר לארוחה. איש התרבות, המתכנן, הוא איש של זמנים מדויקים ולוחות זמנים, אשר כל שיבוש בהם יביא, בהכרח, להפסדים מאוחר יותר.
המאבק בין פלטשר לבליי מצוייר כמאבק בתרבות המודרנית בין כוחות השמרנות לליברליזם. ההבדל מוצג גם כזה הקיים בין המעמד הנמוך, המייצג את היצרים והרגשות לבין המעמד הגבוה, המייצג את השכל והאחריות. בהקשר זה, זהו גם מאבק בין דורות, כשבליי מייצג את הדור הבוגר ופלטשר את הצעיר.
מבחינתו של בליי, הענשת אחד היא הצלת האחרים.
ה"מרד על הבאונטי" מכופתר יותר (גם בהתאמה לשנות ה60, שבהם נעשה). הגופות החשופים וההתעסקות ביפי הגוף עומדים בניגוד לביגוד המערבי. עם זאת, המערב הוא אשר מביא את הפראים לידי מודעות עצמית אישית – דבר הבא לידי ביטוי במתנת המראה, המופיעה בשני הסרטים. בסרט "הבאונטי" ניתן לראות את מודעותו החזקה של בליי ללבוש בכך שהוא עומד על כך שפלטשר יהיה לבוש ובכך שהוא נחלץ, מאוחר יותר, מידי הפראים על ידי כך שהוא נותן להם את כובעו. דבר זה מסמל את העובדה שבדיוק כפי שלאנשי התרבות הלא-מעוצבים יש נטיה להתפשט, לפראים יש נטיה להתלבש – בכל אלה הצורה החיצונית מכבידה על תכנים מסוימים בזמן שתכנים אחרים מחפשים צורה.
בליי רואה אומץ לב כמעלה ופחדנות כחסרון. האומץ איננו רק חוסר הפחד אלא היכולת לאמץ רעיונות ולפעול על פיהם בזמן סכנה, להיות מאוחר עם תכניתך ולא ליטוש אותה בשל פחד.
הפראים גם באים לידי ביטוי בתפישת האחריות של מלכם – תפישת אצולה של פראים. בזמן המרד קיימת תחושה של התנתקות וקבלת החופש אך איבוד השורשים – המחיר שזה שבוגד במורשתו משלם אם הוא אינו מוצא גשר בין ההווה לעבר הוא שאין לו עתיד ברור.
ההבדל בביצוע המרד הוא, בשני הסרטים, ביטוי של הדגשות שונות ביחסים בין שכל לרגש; ב"באונטי" המרד הוא ביטוי של סערת רגשות ואי רציונליות משני הצדדים, המתפקדים כילדים מבחינה רגשית. ב"מרד על הבאונטי" השגעון והמרד הם תוצאה של רציונליזם: אכיפה דוגמטית של רעיונות על המציאות החיה.
גם השיר והריקוד של שתי התרבויות, כפי שהם מוצגים בסרטים השונים, מתעמתים ביניהם. בהקשר זה, ההבדל בין טהיטי להוואי עקרוני. בטהיטי הפראים המתורבתים יותר. הפראים מייצגים כוח, כוח יסודי בלתי מעוצב של טבע – כוח שיכול להועיל וגם להזיק, לחיות וגם להרוג.
הדילמה בין האנשים התרבותיים מייצרת בעיה גם לפראים: אשתו של פלטשר, הפראית בטבעה, מוצאת את עצמה בדילמה: היא צריכה לבחור בין אב לבעל כמו שהיא צריכה לבחור בין תרבויות. אף מלך טהיטי מגיע למצב שבו הוא בוכה, אך פעולתו זו איננה מבוססת על רגש כלפי בתו אלא על מחשבה לטובת החברה שהוא ממונה עליה ובכך מלכותיותו: כיבוש השכל את הרגש. היחסים בין שני מלכים מחייבים – והמלך הפראי מסוגל לתפוש את משמעות סמכותו המלכותית של המלך התרבותי על אף הבדלי התרבות העצומים שביניהם.
המלחים הפשוטים רואים את הרגע ובעבורו הם מוכרים את ההווה והעבר – והקצינים ממונים על הקשר בין הזמנים, על התכלית. בזמן שהמלחים, כילדים מבוגרים, נהנים מלירות על הדגים, פלטשר סובל מהמחשבה על הקשר הכללי והמשמעות של מעשיו.
אחרי המרד, הפראים המתורבתים אינם מוכנים לקבל את פלטשר ואז הוא מוצא את עצמו בין הפראים שעימו, אנשי אנגליה, שהמשמעת והמסגרות קולפו מהם והם מתחילים להיות מסוכנים יותר מהפראים ויותר משהיו עם בליי. מאידך, דווקא הספינה הקטנה יותר מצליחה במשימתה בשל ערכי המשמעת שמפעיל בה בליי.
שתי היצירות מציגות אפשרות להבין את מה שקרה – וכל אחת בצורה שונה לגמרי. מה באמת קרה? זה חשוב פחות מהרעיונות שהיו מעורבים – כי הרעיונות הם מה שממשיך וקובע ולא פרטי אירועי העבר שמת. קליפה דקה של תרבות עוטפת את הפראי שבאדם. בחברות מסוימות – או בשכבות חברתיות מסוימות – זוהי קליפה עבה ביותר שהפרא אינו יכול להיחלץ ממנה והוא מבקש לפשוט אותה ולהיוותר עירום.
מסרטים אלה אנו למדים שהמעטה התרבותי המכסה את הנטיות הטבעיות יכול ליפול בשל התחככות בלתי נכונה בין הנטיות הללו לבין תביעות התרבות. מה שהתרחש בטהיטי, כך או כך, היה דבר שגרם למעטה התרבותי של אנשי המערב להיחשף ולהפוך למסוכן לעצמם ולסביבה, אף כי אין ספק בכך שגם אכזריותו של מפקד הספינה, בכל מקרה, היתה ביטוי של קשיחות בלתי מוצדקת, שיתכן שהעובדה שהיתה מנוגדת לטבע האנושי ולהגינות היא שהיתה בעוכריה והביאה להריסת המשימה שעמדה לבצע.