המוהיקני האחרון
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 4848
המוהיקני האחרון
"המוהיקני האחרון" הוא אחת מיצירות המופת שדנו בתרבות המערבית במלוא משמעות היחס בין הפראי לתרבותי. המושג המרכזי שמציין דיון זה, במיוחד בהקשר היצירה הזו, היא הפרא האציל.
הפרא האציל כמושג מערבי מתאים לתפישות שהתפתחו בעולם הנוצרי מאז מסעי הצלב והעלו על נס דמויות כצלאח-א-דין: עובד אלילים אשר מחזיק בערכים נוצריים באופן טבעי. הגישה שמצהירה על יכולת אנושית להחזיק בערכים חיוביים מבלי להיתמך במילוליות מסוימת ומוצהרת (כמו התנ"ך הנוצרי) היא תוצר של תנועות רוחניות אשר ביקעו את הנצרות הקתולית למאבקים הקשים כנגד בנותיה, הפרוטסטנטיות, האנגליקניות ועוד כיו"ב.
היצירה עוסקת ביחסים בין איחוד לפיצול בין גזעים, אומות ושבטים בעולם של המאה ה17. הסיפור מתאר עימות תרבותי אירופאי שמתרחש ביבשת חדשה שיש בה תנאים חדשים – אמריקה. מבחינה אירופאית, זהו עימות בין התרבות שהביאה את הישועים (התרבות הקתולית הצרפתית-ספרדית) לבין התרבות שיצאה נגדם (התרבות האנגלית). מבחינה אמריקאית, זהו עימות של התגבשות תרבותית בעולם החדש אשר יקבע את מהות הגזע האנושי החדש. על רקע זה מתחולל ערבוב ערכים ומיזוג "גלויות" בין האנגלים, הצרפתים והאינדיאנים.
האינדיאנים הם החומר אשר הרוח הנוצרית בהיבטיה השונים, מאז כיבושיה של הנצרות הספרדית את דרום אמריקה, מנסה לעצב. הצרפתים מומחים גדולים יותר בבוגדנות ותככים וכך הם גם מצליחים למשוך אליהם את החלקים הבוגדניים והערומים של הפראים. הפראים אינם טפשים – וקרבתם לטבע היא מקור של עצמה מסוג מיוחד.
מגואה, האינדיאני האכזר, הוא הדוגמה לפראי שמושפע מרוח הפוליטיקה הצרפתית; הוא אופורטיוניסט אך שנאתו האישית כלפי הסקוטי היא לב תכליתו – ושנאתו, כמו תכליתו – הם אישיים לגמרי. בכך הוא מייצג אינטרסים יחידאיים צרים. על רקע זה, אחד הנושאים הראשיים של הסרט הוא עימות האינטרסים שבו האינטרס האישי-יחידאי עומד בניגוד לאינטרס הלאומי-קולקטיבי.
גיבור היצירה, נתנאל, מייצג את האינדבידואל החדש, אשר מגדיר מחדש את היחסים בין היחיד לקולקטיב ובכך מניח את היסודות ליצירת האדם החדש. הוא, למעשה, המוהיקני האחרון – השריד האחרון של שבט פראי בעל תכונות אצילות במיוחד – שהוא מבחינה פיזית מולדת, אירופאי, מבחינה פיזית-טבעית, אינדיאנית. מבחינה רוחנית, בעל ערכים משולבים אירופאים- אינדיאנים, דבר שמשמעותו אובייקטיביות של תפישת מציאות מלאה ומאוחדת של חומר ורוח, גוף ונשמה. דבר זה מגדיר הבדל עקרוני בינו לבין מגואה והקצין האנגלי – וגם נוסחה שונה של יחסים בין האינדיאני האמריקני לאדם הלבן.
מגואה מייצג שנאה והקצין האנגלי אהבה. מגואה פועל ברמת הגוף נגד הגוף. האנגלי פועל, למעשה, נגד הגוף בתוקף תפישתו המופשטת, כשהוא מפריד, בתפישת האהבה שלו את הגוף מן הרוח. כך, מגואה מייצג את עבודת "הנמוך מדי" (תשוקות ורגשות שליליים ונמוכים), למול האנגלי, המייצג את עבודת "הגבוה מדי" (תשוקות ורגשות נעלים, אך מנותקים מן העולם הטבעי.)
ההבדלים העקרוניים הללו עושים את נתנאל לאדם שמתאים יותר למציאות ולעולם האובייקטיביים כי הוא שולט בכל העולמות. בזמן שהוא חושב על פתרונות מעשיים למצבים מסוכנים ועל דרכים להימנע מלהיכנס למצבים כאלה, חושבים הפראים רק על מה שכאן ועכשיו והאירופאים על מה שמעבר לזמן ולמקום הנתונים. הפראים מתבטאים בשאיפות מקומיות והלבנים שאיפות לאומיות שנובעות מעניני מדינה שמעבר לים. האירופאים סומכים על סמכויות מופשטות שאינם רואים, על שליחים בוגדניים, על דואר שאינו מגיע ועל עוד שפע של מושגים שפועלים היטב באירופה אך אינם מעשיים במציאות של ארץ בתולה כמו אמריקה בתחילת קיומה כאומה לא מגובשת.
המשכיות הגזע וזרעו; האהבה לחיים ולערכיהם, כפי שהיא מבוטאת על ידי הטובים, באה לידי ביטוי בשאיפתם לשימור ולהמשך הגזע. דבר זה בא לידי ביטוי בברכת הכבוד שנותנים נתנאל, אביו ואחיו, לצבי המת. מול ענין זה של דאגה לגזע כחלק מדאגה לחיים בכללותם האינטרס של מגואה הוא גזעני במובן היסודי של הכחדת זרע. אחד הנושאים של היצירה הוא המשכיות או אי המשכיות קיומו של זרע, קיומה של שושלת חיה של סוג אנושי, שהיצירה כולה פועלת בצילו, כזה של השבט האינדיאני.
קורה היא האשה שאמורה לבחור, מבין הגברים שבהם היא פוגשת, את מי שנושא את העתיד הטוב ביותר עבורה. גם היא, כגיבורות היצירות שנמנו לעיל, היא בתו של מנהיג – בת הגנרל – והיא מעדיפה איש של מציאות מקומית, אובייקטיבית, על פני מה שנתפש, עפ"י ערכים אירופאיים, כ"שידוך טוב". מבחינה זו היא מייצגת את הנשיות הנאורה, הגיבורית, אשר איננה מתמקדת בשרידות חומרית מעמדית סטטית אלא מעוניינת בהקמת גזע שמייצג מהות אנושית משותפת משוכללת ומשובחת יותר, אשר איננה מחזיקה את חולשותיו של האנגלי.
בזמן ש"גלימה שחורה" מבסס את הקשר ההורוני-צרפתי, עוסק "המוהיקני" בשאלה היסודית של נישואי תערובת והאהבה שביסודם, בין אשה תרבותית לאינדיאני, תוך כדי הצגת פראיותו של האינדיאני בסימן שאלה אל מול ערכיו הגבוהים. המוהיקני האחרון הוא, למעשה, אציל בטבעו.
הקצין האנגלי מבין את אצילותו של נתנאל ברגע שבו הוא מציע את עצמו במקום קורה – אז הוא מבין שמדובר באהבה אמיתית. זו, בעולמו, ההוכחה לכך שיש אהבה אמיתית, שהערך הגבוה קיים מעבר לחיים, כלומר מעבר לפיזי.
אצילות מוצגת, בין היתר, כיכולת לבחור בין אפשרויות חמורות של חיים ומוות במצבי משבר, שבהם יש להחליט גם אם ההחלטה כוללת ויתור על חיים. הרעיון שמבוטא במשפט "אם רק אחד מאיתנו יישאר, משהו חשוב יוותר..." ואמירה כמו "היכנעי. את חזקה. הישארי בחיים בכל מקרה" ממחישים את הדילמות שהגיבורים מתעמתים עימן, דילמות שבהן עליהם להחליט בין קיום פיזי שרידותי, הכרוך בפשרות מוסריות למוסריות אמיתית.
חוסר המציאותיות של החשיבה האנגלית באה לידי ביטוי בכך שכשנתנאל מחליט החלטה טקטית נבונה, היא נקראת על ידי הקצין האנגלי כפחדנית. כמו הכומר הישועי ב"גלימה שחורה", הוא מפרש את החלטתו של נתנאל עפ"י התפישה הנמוכה שלו את האינטרסים של הפראים כי גם אצלו לא קיים המושג של פרא אציל. נתנאל מתגלה כיחידאי הפועל למען עצמו במובן החיובי של הבחירה: הוא יתקשר על פי אינטרסים אנוכיים עם כל מי שיועיל לו וייצא נגד כל מי ומה שיזיקו לעניניו. הוא אינו מכיר בזכות ראשונים כלשהי של האנגלים, מה שמאויר על ידי העובדה שאין הוא מתגייס לטובת האנגלים אף שהוא מסייע להם מאוחר יותר, כאשר הוא מזהה חפיפה בין עניניו לענינם.
"המלה של נתנאל" כעדות וכהוכחה מספיקים היא ביטוי של האמונה ביחיד שמכירים לעומת האמונה בדרגה ובסמכות. כדמות, הוא ממחיש את העקרון שחובתו הראשונה של לוחם היא לדאוג לעצמו ולבני ביתו. האומה באה מאוחר יותר ובכל מקרה איננה מושג העומד בניגוד לערך הראשי שלו.
בהקשר זה יש להתמקד ביכולת הירייה המדויקת שלו. הרובה שלו, כפי שיצירות קולנועיות רבות מראות, אכן מייצג את המרחק הגדל בין הנגיעה האישית שלו למטרתו וגם את הקידמה הטכנולוגית – אך גם את היחיד, שהרובה משרת את מטרתו.
מי שאינו מכיר ביחיד כבערך גבוה הוא הקצין. ההשקפה של הקצין לגבי התאמה בין בני אדם – ובכלל זה בין נתנאל לעניניה של האומה - מתאימה למחשבות שמנותקות מהתשוקה הטבעית ולכן הוא גם זה שאינו מקבל את מושג היחיד והיחידאיות לתוך התפישה הפוליטית שלו.
למעשה, מאופיינים הבריטים בכך שהם פועלים מתוך התעלמות מההקשר המציאותי: תנאי השטח. הדוגמטיות והעיוורון שלהם מומחשים כבר בהתחלה בצורת ההתקדמות של השיירה הצבאית ביער האמריקני והתגוננותם מול התקפת הצבאים בדרך שמתאימה למלחמה במישור. לעומתם, הפראי והברברי איננו טיפש ובודאי אינו לא אינטיליגנטי. הוא מבקר את האנגלי על יחסו לנשים, הנראה לו טפשי. בהתאמה לכך הוא מעריך את האנגלי כנחות מן הצרפתי, שעורמתו וכושר הרמאות שלו נראים לו שייכים יותר לאמנות המלחמה המעשית.
לאורך כל היצירה, החיילים הבריטיים מנסים להילחם קולקטיבית ולינארית מול פראים שפועלים אינדבידואלית, ללא תכנון וללא כללים. בכך מודגשת היעילות של הפראים בהקשר הנתון. בהשוואה ל"גלימה שחורה" ניתן לראות את הפראים הרעים של "המוהיקני" כמו השבט ההורוני שב"גלימה שחורה" הם הטובים. בשני המקרים, ניתן לראות את האינדיאני כבוחר את מה שלדעתו ייתן לו את התשואה הגבוהה ביותר על מאמציו.
החשיבה הרחבה, המופשטת, תופשת את המלחמה כענין אירופאי וככזה האמיתי. החשיבה המנוגדת, המסוימת, רואה את האוייב המסוים ואת האינטרס המסוים הניצב ממול במונחים של "כאן ועכשיו" כבר שבו יש להתמקד. בהקשר דומה קיים גם הנושא של שאלת השארת המתים היכן שהם או קבירתם. זו מייצגת את ההבדל בין תפישת דת שאיננה מחוברת למצב המסוים לבין תפישה שמבוססת על דרישות המציאות האובייקטיבית. הגיבור לא קובר את המתים לא מכיוון שהוא אינו מתחשב בהם אלא כי הוא מתחשב בחיים. הוא דואג לחיים באמצעות קדושת המתים, ומודעותו לכך באה לידי ביטוי בתמונה שבה הוא מנצל את תפישת הקדושה של האינדיאנים כדי להישאר בחיים.
גיבור היצירה הוא בן תערובת וככזה מייצג את איחוד הגזעים, התרבויות והגישות לכלל אחידות שכלית ומעשית – שכל אירופאי ויעילות גופנית טבעית של אינדיאני, יכולות שמייצגות מחד את השכלתנות שהאירופאי רכש באלף שנות תרבותו והיכולות הטבעיות הראשוניות שבהן שולט האינדיאני כאיש הטבע.
אלה מסתכמות גם בחופש ובעצמאות יחידאית, המאופיינות גם ביחס האהבה שלו כלפי מי שהוא מעריך, החל מאהובתו וכלה בבני משפחתו. סיומו הטראגי של הסיפור מהווה, למעשה, קינה על הפוטנציאל העצום של שילוב זה של ערכים, תוך שאלה פתוחה לגבי העתיד, שאליו צופים אלה ששרדו את המאבק.