מציצים

 

"מציצים"

 

אין ספק ש"מציצים" מהווה תמונה של ישראל כפי שבעיני רבים היו רוצים לחשוב שהיא מייצגת את הטוב, אך למסתכל היודע את אפשרויות המציאות נראים המציצים כאנשים שמבזבזים את חייהם.

זה לא מקרי שהסרט הישראלי המוערך כל כך רצוף בגסויות. למעשה, הוא מבטא את הכלים השבורים של תרבות ה"סתם" הישראלית שהגיעה לשיאה בתרבות הברנז'ה של מי שנחשב על ידי רבים מן הישראליים למי שנמצא ב"טופ" של ישראל באותה תקופה.

הסרט, המתאר את חייהם הריקים מתוכן של הולכי בטל, עוסק, למעשה, ביחס בין הכיעור במציאות למציאות האמיתית, אך הוא אינו מצליח להציג אלטרנטיבה לכיעור זה. ביסודו של דבר הבעיה היא השקר המובנה ביצירה.

השקר: אינשטיין וזוהר מפעילים את האינטיליגנציה ואת הטכנולוגיה העילאית שמשמעותה שיתוף תכלית ותועלת כדי להביע את ההיפך: כלומר להציג תמונה של ניגוד ענינים. זהו, למעשה, השימוש של הטוב בטכנולוגיות שפותחו למען הטוב ועל ידו כדי להביא תועלת לרוע.

"מציצים" הוא חשוב מבחינה תיאורית: הוא מציג את מלוא המשמעות של קיום אנושי תפל וריק (שני מושגים קשורים סיבתית), שבו אין האדם נהנה מחייו שלו אלא מהצצה על חיי אחרים, כפי שבא הדבר בעצם הביטוי "מציצים".

ב"מציצים" יש הרבה מהאוטוביוגרפי ואין ספק שבעתיד יהפוך סרט זה לתעודה שמנציחה דור שלם, על ערכיו, ובמובן זה יהיה בעל ערך לפחות תעודי לגבי ההתפתחות הערכית שעבר הכלומניק התל-אביבי בדרך לחיים מלאי משמעות.

נתונים נוספים