שפה אמנותית

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

שפה אמנותית

לכל סוגה אמנותית שפה; בנוסף לכך, שפתה של יצירה קולנועית, למשל, מבוססת, מבחינת היחס שבין אותיותיה, מילותיה ומשפטיה, על התרבות שמפיקה אותה. תרבות שבה האדם מורגל יותר להתבוננות ארוכה תייצר סרטים שבהם מתפתחת העלילה בצורה איטית, עם דגש על המראה החיצוני (כמו הסרט המזרחי, הסיני או היפני).

הקולנוע האמריקני של שנות השלושים מכוון, בחלק גדול, לתרבות שיש בה מושגיות פעילה וקשב זריז: הוא מלא בדיאלוגים שנונים ומתפתח במהירות מבחינה עלילתית. כשאדם הוא א. חי בתחילת המאה ב. איננו מזרחי. מתבקש לראות אחד מסוגי הסרטים האלה, הוא צריך לעבור תהליך של לימוד שפה, בדומה לזה שרוצה ללמוד להנות מסוג מוסיקה מסויים (כמו מוסיקה קמרית או אופרה).

ללא הבנה נכונה של שפת המדיום לא ניתן לבצע הערכה נכונה של איכותה האמנותית של יצירה המוגשת באמצעותו.

נתונים נוספים