בקולנוע באמריקה

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin; mso-bidi-language:AR-SA;}

בקולנוע באמריקה

באמנות הגדולה ורבת העצמה מכולם, בקולנוע, במיוחד באמריקה, מתפתח טיפוס אנושי אשר שונה לחלוטין מן הטיפוס השכיח במציאות: זהו טיפוס בוטח בעצמו, לא מודאג ממה שחושבים אחרים ופועל על סמך תפישת הצדק האישית שלו, בד"כ בניגוד למה ש"הכל אומרים". האם, מתוך התייחסות לכך שרובו המכריע של הציבור האמריקני איננו מתנהג כך, לא נוכל לומר שמדובר כאן בהשלכה פסיכולוגית משחררת של מאוויים כמוסים השואפים להשתחרר ועושים זאת בקטרזיס אמנותי, בעולם הדמיון שבחשיכת האולם, מבלי ליישם זאת במציאות החוץ-קולנועית ומתוך בריחה מעימותים במציאות?

נתונים נוספים